היא סגורה לה בין ארבע קירות ושומעת קולות,
היא סגורה לה בין ארבע קירות ומדמיינת דמויות,
דם כאב צרחות ומכות זה רק מה שעובר בראשה,
לו רק ידעה שמחוץ לחדרה ישנו עולם אחר לגמרי,
עולם מציאותי עולם שאינו דמיוני,
אבל היא עדיין סגורה לה בין ארבע קירות פוחדת לצאת לעולם החופשי,
היא חשבה שאם היא תשאר שם הכל יעבור,
אולי אבא יעזור, אבל הוא ממזמן כבר יצא,
הוא יצא למסע למשך כל חייו,
הוא בטח הגיע כבר ליעד שלו,
הוא הגיע למקום שרחוק ממנה.
ואמא...
אמא לא תעזור לה אמא עסוקה,
היא עסוקה בלחשוב על החיים,
החיים האלה, יש להם משמעות בכלל?!
ואח שלה...
אח שלה סגור בתוך עצמו,
שוב הוא מזריק לגופו,
חושב שהוא מלך עם החומר הזה,
החומר הזה אולי עוזר לו לשכוח מהצרות...
והיא עדיין סגורה בין ארבע קירות אף אחד לא שואל,
לא מתקשר,
לא בודק,
לא מתעניין...
ושוב חשבה לעצמה הריקנות שבתוכה לא תעזוב את נפשה,
היא רוצה לברוח מהכל,
לברוח מהפחד של להיות לבד,
לברוח מהאנשים שהם בעצם צללים,
לברוח מהריקנות שבתוכה.
ואז שהעולם התמים התנפץ לחדרה,
היא כבר היתה בעולם משלה,
אף אחד לא יכל להציל אותה,
עכשיו אולי טוב לה יותר,
אבל חבל שהייתה היא סגורה,
אילו רק היא יכלה לצאת מחדרה,
היתה יכולה לגלות עולם ומלואו,
עולם שיכל להציל את נפשה מכל רע,
היום היא היתה יכולה להיות כבר אישה,
וכל מה שנשאר זה רק החדר,
החדר עם הארבע קירות.