השעה עכשיו 20:20, כנראה שמישהו חושב עליי.. :]
מחר במטוס של שבע בבוקר- כולם טסיפ לי לפולין.. יהיה מזה ריק פה..
המצברוח שלי לא ברור, אני אפילן לא מבינה מה נזכרתי בבלטוג הזה אחרי כ"כ הרבה זמן, ציפיתשישרא כבר ימחוק אותו.. אני במין באסה של מחזור מעובבבת בעייפות, שיעמום ועוד מעט גם געגוע לאנשים..
מחר פורים. וסעמק! אני אך אחד בבצפר... אבי בכוונה מנסה להרוס לנו את פורים! |:
נממ גיליתי שאחת שהיתה חברה שלי ביסודי, שהיתה הילדה הכי טובה בעולם, כבר לא בתולה.. היא וחבר שלה כבר שנה ומשו ביחד ככה שאני לא אמורה להיות כ"כ מופתעת, אבל עדיין... וואי אנשים משתנים לי..
קיצר אני לא רוצה להיות בבאסה..
והמזחור לא בדיקו עוזר לי לצאת ממנה.. אני רקק בבאסה כללית כזאת כל השבועיים האחרונים..
לפעמים אני חושבת שזה לא באמת מגיע לי,
כל המחשבות האלה לא באמת עוזרות.
הן רק מבלבלות אותי יותר
וכואב לי הראש,
וכואב לי איפה שאמור להיות הלב.
אבל לא הלב-
הלב שלי עוד אדום כזה ובריא,
שלם וחזק
הוא פועם בידיעה שלא קיים האדם שיהיה מספיק
-משהו
בשביל לשבור אותו,
וגם אם כן,
הוא יצור סדק קטן, אין סיכוי לרסיסים.
ובכל זאת,
ההרגשה הריקנית הזאת מבעבעת
היא עוברת מהראש ללב- מהלב בראש
עושה טיול מודרך בשאר הגוף שלי
עם הפסקה ארוכה במיוחד באיזור הבטן.
\|
אבל כמו שדן מהישרדות אומר- "זה טוב לי, זה טוב לי." XDDD
הייץי פה..