נובלס, אקסטזי, חסה שמפניה, ים, דם, שם, אי שם- מעבר לקשת בענן.

כשהם אומרים לכם לסמוך עלינו, אל תסמכו.

אני חברה בקבוצה בפייסבוק שקוראים לה Trust me, I'm a Physiotherapist,

אבל בפועל, אנחנו אנשים שניזונים מכאב.

למדתי הסימסטר על כ"כ הרבה סוגים ומנגנונים של כאב.

נשארו לי עוד 3 מבחנים והראש שלי קצת מעל המים, מנסה לא לטבוע.

אנחנו הכאב. אנחנו השליחים שלו.

אני הכאב.

הלוואי שהייתי יכולה להכניס לארכיון את כל תיקיות הכאב שהראש והלב שלי שומרים בתוכם,

הללוואי שהייתי יכולה לבטל את תחושת האכזבה.

מתאכזבת ממנו כל פעם מחדש, יום אחד מאוהבת לחלוטין ויום אחרי עצובה ובודדה.

אני צריכה לשמוח, הוא אמר לי שהוא אוהב אותי.

אבל מבחינתי, זה עוד משהו שאני יכולה לאבד בדרך.

אל תסמכו עלינו.

 מלמדים אותנו להרים, ולחזק, ולמתוח ולשקר.

מלמדים אותנו ללמד להכניס אוויר, ולהוציא, וללחוץ, ולהחזיק, ורק עוד קצת, רק עוד מעט ולשחרר.

מלמדים אותנו ללבוש טייץ ולעשות ספורט ובעיקר להיות מאוד רזות ויפות.

יש גבול למה שאני יכולה ללמוד.

אני מביאה את הכאב.