נובלס, אקסטזי, חסה שמפניה, ים, דם, שם, אי שם- מעבר לקשת בענן.

היום לפני 6 שנים סיימתי השלמה.

מזל שיש את הפייסבוק להזכיר לנו נשכחות.

יש תמונות שלי, בצמה בפנים אדומות, מחייכת חיוכים ענקיים.

אני זוכרת שכשזה נגמר רצתי לאבא שלי ופרצתי לו בבכי בידיים.

התקופה ההיא הייתה ההתחלה של הסוף.

3-4 חודשים אחרי הוא התאשפז והכל השתנה.

אבל תמיד הייתי כ"כ טובה בחיוכים מזויפים, חבל שלא בזה עשיתי תואר.

אולי עכשיו לא הייתי מיואשת ממבחן נוסף.

הייתי אז, כמו תמידף

שרוכה אחרי בחור שלא היה מעוניין בי.

עוד מקצוע שיכולתי לעשות בו תואר.

וזה מצחיק, תמיד יוצאת עם בנים ותמיד לא מאושרת.

תמיד קונה בגדים ואין לי מה ללבוש.

תמיד אוהבת את מי שלא יכול להחזיר לי אהבה.

שמתי את הוריקן ביוטיוב, במחשבה שעוד בערך 5 ימים זה יגמר,

והמבחנים הם רק תקופה רעה,

והכל ייתייצב חזרה.

אבל אולי אני ההוריקן? זוורעת הרס בכל מקום שאני מתקרבת אליו..