Your faith was strong but you needed proof,
you saw her bathing on the roof
Her beauty and the moonlight overthrough you.
She tied you to the kitchen chair,
she broke your throne, she cut your hair
And from your lips she drew the hallelujah.

 

בסופו של היום אני מוצא את עצמי באותו חדר ספק מואר ספק חשוך.
מול אותו מסך יקר וטיפשי, גלי אור ללא שום תכלית.
כל פעם מחפש להתקדם ומגיע לשומקום. למרות הכל, ויש הרבה, אני עדיין תקוע שנה אחורה.
ושוב הבחירה הזאת, אם להישאר בבועה הנוחה והכל כך יפה שלה, או לנפץ אותה ביחד עם כל דבר יציב שיש לי בחיים, ולחיות מחדש, כמו שמגיע לי. כמו שאני אמור להיות.
נמאס לי לספור את הקורבנות של האופי הדפוק שלי.
איבדתי את פרד, איבדתי את מריאל, איבדתי את אמילי שלי.
זה מספיק בשביל לערער אותי, לגרום  לי לתהות אם  באמת נשאר אדם יציב אחד בכל החיים שלי.
חופש יש לי, רצון יש לי, כלים  יש לי, אהבה אני יכול למצוא בכל מקום. אז איפה אני?
למה אני חי באשליה שהאמת תחפש אותי, במקום שאני אותה?

 

כשאני אפקח את העיניים והמסע הטיפשי הזה יגמר אני אוכל להגיד בלב שלם שאת הדבר הכי יקר שהיה לי אי פעם  בחיים.