סקס סמים ויוגורט דנונה

פאק איט אול.

אחד השבועות הקשים ביותר שהיו לי ב20 שנים האחרונות.

התמוטטות עצבים רצינית.סירוב פקודה.צעקות על המפקדת שלי.הרבה מילים לא מצונזרות.הרבה עצבים ומחשבות רעות.

כל החרא שהצטבר בי בפנים,יצא החוצה.

קיצר אחרי יומיים של עצבים וצעקות,עשו לי ''הפתעה'' בלאט: מחר אתה יוצא לשבוע כשירויות.

*256 מילים לא מצונזרות*

יעני 3 ימים של להקשיב להרצאות מפגרות,על אזרה ראשונה שכבר יוצאת לי מהתחת,על מסיכת אב''כ,על כיבוי אש,על עוד כל מיני חויניה מיותרת שכולם יודעים אותה.

אחר כך לנסוע למטווחים לפרק כמה מחסניות.

ועוד הרצאות וחפירות.

כושלהאמא שלכם,למה אתם חושבים שאיכפת לי מפירוק מ.ק. 77? אני גם ככה לא משתמש בו.

בקיצור,לפני שעזבתי את כל מה שהיה לי לעשות ולפני שנסעתי,לקחתי איתי מספר דברים שיעזרו לי להעביר את הזיון שכל הגדול הזה קצת יותר בקלות:

קולה ונשק.(שתיתי כמה ליטרים טובים מהקולה הזאת.)

אוזניות.אין כמו מוזיקה טובה כדי להעביר שעתיים בהם אתה מחכה שיירד חושך כדי שאפשר יהיה לירות כדורים נותבים בלילה.

נותבים.

חבר נפש.הרי איך אפשר בלי?

דיברנו איתו שעות.הוא דווקא די אינטלקטואלי.למרות שהוא סגול ועם כובע טמבל.

ואחרי שהצטיידתי בכל הדברים החיוניים האלה,עליתי על אוטובוס והנה אני יושב ושומע כמה זה חשוב לשתות ולא לנהוג,כמה זה חשוב פקודות מטכ''ל,כמה זה חשוב לא לירות כשמישהו נכנס לשטח אש(כן,כי אני כל כך מפגר שאני אעשה את זה).

בהפסקה הלכתי לאפסנאות.

זה הכובע טמבל שהחרמתי מהאפסנאות.

קיפול קל של הכובע גורם לי להראות כמו פידל קסטרו קטן.

אחרי כל החפירות האלה הלכנו לאכול.

אנטון מהאפסנאות,אדם הזוי.כל היום הסתובב בבסיס עם שקית קשורה מסביב לראש בטענה שהוא גיבור על:

אחרי האוכל הלכנו ללמוד איך מכבים שריפה.

אבל קודם צריך לדעת איך נראית השריפה.

ובכן,ילדים וילדות,כשתתגייסו לצבא,תדעו שאש צבאית תקנית נראית ככה:

ואם כבר הותקפנו באש,אז צריכים גם לדעת איך להתמודד על התקפת חומר כימי.

לכן התנדבתי להדגים איך פועלת מסיכת אב''כ.

התמונה שלי עם המסיכה עליי נמצאת אצל אחת הקצינות.

מה שכן,לא ידעתי שהמסיכה הזאת קטנה עליי.ולכן,כשהידקתי אותה לפנים כמעט נחנקתי.אבל הבאסה האמיתי היה כשהקצין שעומד לידי ניסה להוריד אותה ממני.

את היום ההוא אני אזכור כ''יום שבו כמעט נתלשו לניק הפנים''.

הלאה.

מטווחים.

לא לצחוק,אני יודע שאני נראה כמו מיקי מאוס מיליטאנט.

כשחזרנו מהמטווחים,דפקתי מקלחת והלכתי לישון.

יום למחורת למדנו כל מיני חויניה שאני אפילו לא זוכר מה.כנראה שזה היה חשוב מאוד.

היה כל כך משעמם,שהמש''קית חינוך שלנו,נטע,החליטה שאני נראה כמו בלוק ציור,ולכן אפשר לצייר עליי נופים פאסטוראליים למיניהם.

נטע

הציור הפאסטוראלי שצוייר עליי:

אחרי שסיימנו את החרא הזה,חזרתי ליחידה שלי.לא כל כך התגעגעתי אליה.אולי לבן אדם אחד או שניים.

בקיצור,לפני שהלכתי לישון,גיליתי שכשנופל לך נשק על העצם של כף הרגל,אתה לא יכול ללבוש נעל צבאית.זה בנוסף לקטע הזה שזה כואב פיזדץ.

אז לקחתי את עצמי בשתיי רגליים ונסעתי למרפאה האזורית שלנו(פעם שלישית והאחרונה בחיים) להוציא פטור לנעליים אזרחיות.

הופתעתי מההץקדמות של הרפואה הצבאית ומהשיטות בהן מרפאים אנשים.

מצדי הייתי מוכן שירפאו אותי כמה שהם רוצים:

בדרך חזרה ראיתי פאב ממש נחמד.

לסיום,אגיד לכם שלשם שינוי קרה דבר אחד טוב.

אני בבית לשבוע.בלי זיוני שכל ובלי קצינים מפגרים.

אם יש לכם הצעות מפגרות או מגונות אתם מוזמנים להתקשר.

0545456500

אוהב את כולכם  ותעשו לי בירה

                                                                                   -בייגלמן-