"אני מצטער אם פגעתי בך. לא הייתה לי שום כוונה כזאת. לפעמים קורה שאנשים לא מתאימים. אבל אני באמת רוצה שנישאר ידיים. הקשר חשוב לי ולכן אני... חשוב לי לשמור איתך על קשר. פגעת בי כשמחקת אותי ככה מהכל. זה ממש פגע בי."

אתה רוצה לשמור איתי על קשר? מגניב. מהמם. מסעיר ומרגש.

אבל הוצאת משהו חשוב מאוד מהמשוואה הזו - אני. אני לא רוצה לשמור איתך על קשר. מחקתי אותך כי אני לא מעוניינת להישאר איתך בקשר כלשהו; רומנטי, אפלטוני או אפילו סתם "מכרים". אתה כבר לא מזיז לי, ובדיעבד אני לא מבינה מה מצאתי בך.

אתה, כמו הרבה אנשים בחיי, סתם היית וכנראה תישאר נפוח מחשיבות עצמית.

"שתדעי לך, שבחור אחר היה נפרד ממך בטלפון, והנה אני באתי עד אלייך כדי להיפרד ממך!"

תודה.

ריגשת אותי.

זה הפך את הסטירה לכואבת פחות. תודה שחסכת ממני את הכאב.

מה שהכי נורא, זה לא שנפרדת ממני. זה קורה וזה עוד יקרה. מה שכאב זו הסיבה - שלא הייתה סיבה. אמרת שאני "נותנת" מהר מדי [שקר - לא נתתי לך שום דבר.] ואז אמרת שאני לא נותנת לך מספיק [כלומר - לא שכבתי איתך]. ואז זה הפך ל"את נותנת מעצמך מהר מדי וחושפת יותר מדי..." ואז ל- " את סגורה מדי. אני מנסה לתת לך חיבוק ואת מיד משלבת ידיים!", "את שונה ומיוחדת וזה מטריף אותי ומדליק אותי" "את לא כמו כולם ואני לא יכול להתמודד עם זה" "אנחנו לא מתאימים" "אני לא מחפש חברה".

די. בחייך. די.

אולי היה עדיף שהיית נפרד ממני בטלפון, בהערה ש"אנחנו לא מתאימים." מעניין כמה הייתי מתעצבנת אז.

באמת - אני לא מעוניינת בשום קשר כזה או אחר איתך.