אני חיילת. ככזו, אני מרבה לנבוע באוטובוסים.

זה התחיל אתמול בבוקר, בנסיעה מחולון לתל השומר. התיישבתי מול אם שעמדה עם עגלת תינוק, ותינוקת בתוכה. היא הייתה דתייה ועייפה למראה. אולי זו הילדה הראשונה שלה, או אולי ילדה קטנה מבין רבים. מה שבטוח - הגיל והתרגיל לא החמיאו לאם.

התינוקת, כאופייני לתינוקות, החלה לבכות. האם, שהחזיקה בנייר עיתון מגולגל הצליפה חלושות בפניה של התינוקת, תוך שהיא ממלמלת "סתמי את הפה שלך.". אין צורך לומר שזה רק החמיר את בכי התינוקת. האם, שפניה בערו מבושה, הגבירה את קולה, הוציאה את ארנקה הגדול מהתיק, נתנה לתינוקת לשחק בו מעט  ומלמלה "קחי, קחי. את הכל את לוקחת לי!". בנוסף, היא הצליפה בילדה קלושות עם הארנק ולקחה אותו חזרה. בשלב כלשהו, התינוקת החלה מטיחה את גופה בבטן העגלה. האם הזועמת צעקה עליה ש"רק משוגעים דופקים את הראש בעגלה! תפסיקי, טיפשה!".

לבסוף, האם ירדה בתחנה ברצויה. גם אני ירדתי באותה התחנה, ולפני שעליתי לאוטובוס נוסף, ראיתי את האם מנענעת את התינוקת בידיה, תוך שהיא ממלמלת לה "למה את פוגעת בעצמך? רק משוגעים פוגעים בעצמם. תפסיקי לעשות את זה, טיפשה." .

מיוזעת ועצבנית יצאתי מתל השומר חזרה לכיוון חולון בשעת צהריים מאוחרת. האוטובוס היה מלא עד אפס מקום בנוסעים ובמושבים הקדמיים ישבו אם ובת.

"עוד לא." מלמלה הבת, שימי נעוריה הרחק מאחוריה, כאשר האם פנתה לצאת מהאוטובוס בתחנה הלא נכונה. האם, אישה קטנת קומה, חזרה למושב כילדה נזופה.

"עוד לא!" חוזרת הבת בתחנה הבאה, קצת בכעס, כלפי האם הזקנה. הפעם האם לא הקשיבה לה. הבת אחזה בידה ואמרה בספרדית, שפה זרה, שעוד לא הגענו.

זה חזר על עצמו מספק פעמים עד שלאם, שלא השכילה להבין או שלא יכלה להבין שהיא ובתה רחוקות מהבית, נמאס. הפעם ביתה אחזה בחוזקה בזרועה המקומטת והיא, בתגובה, שרטה אותה. גם מבעד למשקפי השמש הכהים אפשר היה לראות שעיניה של הבת מתמלאות דמעות.

עד מהרה זה התפתח לקרב צעקות בין האם לביתה, בספרדית, כשהבת זועקת נואשות לנהג "אל תיתן לה לרדת! היא משוגעת!"; האם יורדת ממושבה, הבת אוחזת בה, חוטפת מכה, סטירה, צביטה או שריטה, מרימה את האם מרגליה, מדממת ובוכה. וחוזר חלילה.

חזיתי בשני המקרים הללו, כמו נוסעים רבים אחרים, ושתקתי. כי לא ידעתי איך להגיב, ואומרים שלא מתערבים בענייני משפחה, אז מעולם לא הודרכתי לדבר שכזה.

ריחמתי על התינוקת, שעשויה לגדול להיות כמו אימה, או כמו הבת שרק ניסתה למנוע מאמה מללכת לאיבוד, או באמת להשתגע ולמצוא את עצמה בודדה במוסד סגור.

ריחמתי על הבת, שהיא אוימה החליפו תפקידים - הבת מגדלת את האם לאחר שזו גדלה אותה.

לא ידעתי מה לעשות.