אין דרך אחרת להגיד את זה,
אני פשוט רקוב.
זה מתבטה בכול תחומי החיים,
בצבא לדוגמא, אין לי כוח לכלום, נכון, אני אומנם בהשלמה, שאמורה להיות השלב הכי קשה, מכיון שהיא גם השלב האחרון לפני הדרגות,
אבל פשוט אין לי כוח,אין לי כוח לתרגילים, אין לי כוח למד"סים, אין לי כוח למפק"צים שלי, אין לי כוח לציפיה הגדולה שתולים בי, לפעמים גם אני רוצה להיות איזה אפס, כדי שלא יצפו ממני לכולכך הרבה, כולכך יותר,
אין לי כוח לספק את זה,
או שמא ניקח את חיים האישים?
אין לי כוח לעשות כלום, אני מגיע הביתה, ופשוט רובץ,פשוט שם, פעם הייתי משקיע בעצמי, עושה כושר, קורא, מענין את עצמי,
היום?
בקושי לקום מהמיטה יש לי חשק,
השמנתי,איבדתי את כול הכושר, לא קראתי ספר טוב כבר הרבה זמן,
כול מה שאהבתי כבר הפסיק לענין אותי,
אפילו הבילוים עם החברים נהיו רקובים, יוצאים לאן שהוא,
או שהמקום חרוש מידי, או שזה פשוט גרוע, לא נהנים וחותכים למקום אחר לנסות שוב, להיכשל שוב, או פשוט הביתה לישון,
נשבר לי,
אני לא יודע מה עובר עלי,
מה נהיה ממני,
ומה יהיה ממני,
מה יהיה?
(ובנימה אופטימית יותר, אני מסיים את ההשלמה עוד 3 שבועות, ביום רביעי, ה20, ומקבל דרגות יחד עם שאר בוגרי להב בבה"ד 1, כול מי שמעונין לבוא, מוזמן לפנות אלי)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
