הכל כבר תוכנן מראש. אתמול נסענו אני וחבר במיוחד לקריית אונו כדי לקנות ציוד. החלטנו שאנחנו מספיק מנוסים כדי להתחיל לטפס בשטח, ולא חסכנו בהוצאות (הסכום הכולל עבר את האלף).

אפילו מזג האוויר שיתף איתנו פעולה ולא יכולנו לבקש יום יפה יותר. עוד חבר שמעולם לא טיפס התלווה אלינו והחליט להעביר איתנו את הבוקר.

קמנו מוקדם (פאקינג 8 בבוקר ביום שישי!! זה מזוכיזם!) ונסענו לשילת, שזה ליד מודיעין. הגענו ממש בקלות ונגלה לעינינו מחזה מטורף. הנוף היה מדהים, נוף ממוצע לאזור ירושלים- עצים, אבנים, נחל ביוב מסריח שהתאחדו כולם למחזה פסטורלי ויפה.

זה לא נחל, זה ביוב זורם

אה כן, והיה שם גם צוק. צוק פנורמי מאיים שמתנשא ל20 מטר גובה ולרוחב שאינו ניתן למדידה בעין בלתי מזוינת.

הוא השרה עליי פחד, וזה בלשון המעטה..

היו שם עוד שמה מכוניות וראיתי מטפסים מנסים את כוחם על הצוק האימתני. הם נראו מרחוק כמו נמלים המנסים לטפס לאט לאט על עוגת אבן עצומה. וזה לא היה מצחיק.

כדי להגיע לצוק עצמו צריך לטפס כברת דרך. ככה שאם אתה מועד קלות אתה יכול להתדרדר כמה מטרים מאונכים ולא נוחים עד לנחל הביוב הזורם מתחתיך (מה שגורם לך לקשור טוב טוב את עצמך, לאבטח את הציוד ולעבור על הכל שלוש פעמים).

התחלנו לטפס והחוויה הייתה מדהימה!! לא תיארתי את זה ככה, האבנים היו קרות, וזה שונה מאוד מקיר טיפוס רגיל. אין אחיזות ואין מסלולים צבעוניים- הכל אתה מאלתר. דרגת הקושי משתנה ופה אתה באמת מתחיל לקבל פרופורציות לגבי התחביב שלך...

הנה כמה פרופורציות בשבילכם...

כל אחד מאיתנו טיפס קיר אחד פעם אחת (מבלי להתחשב בהתחלה הצולעת שלי שכיפרתי עליה בטיפוס שני חלק ללא עגינות להתרעננות בדרך), כולל הניסיון ההרואי של המטפס המתחיל להגיע לפסגה (הוא זיגזג על הקיר דיי הרבה זמן עד שהכוח אזל והוא פרש), הוא עבר את הנקודה אליה רצה להגיע ועשה אותנו גאים בו!

ואז, פתאום, שמענו *טאק* שכזה על הניילון שפרסנו מתחת לחבל. הצצתי לראות מה זה היה ופתאום אני רואה זיקית קטנה. זיקית קטנה וירוקה שהחזירה לי מבט חושש. היא לא נפגעה מהנפילה ורק הייתה עסוקה בלמקם את עצמה על הניילון. ניסינו להרים אותה אבל היא רק התקמרה ופחדה, נראה היה שזאת ההיכרות הראשונה שלה עם יד אדם, והיא לא הריחה משו...

למי שתוהה- בסוף עזרנו לה להגיע למקום מבטחים ולא ראינו אותה עוד. מה שכן- כישרון טיפוס ביולוגי מטורף יש לה, ועם רק שתי אצבעות בכל יד...

מה היא חושבת שהיא, חתולה?

היינו שם מספר שעות, בסופו של דבר כל אחד מאיתנו הצליח קיר אחד והיו לנו מספר ניסיונות. חזרנו הביתה עייפים (אחד אפילו נרדם בנסיעה), מאותגרים ואופטימים- מחכים בכמיהה לפעם הבאה.

אה כן, ושנה אזרחית טובה לכולכם. בתקווה שהשנה הבאה תהיה מעט טובה, שמחה, בטוחה, מהירה (לחיילים), קלה וחופשייה מהקודמת..