כנראה שגיל 28, בדומה לגיל 12, 19 או 24 – הוא גיל מיותר. שום דבר לא קורה בו, אי אפשר לציין בו כלום והוא סתם עוד ציון בדרך בדרך אל ה120.

הוא כ"כ מיותר ולא חשוב, שאני אפילו לא חושב לציין אותו. לא רק זה, אני גם רואה שהיום הזה כמעט הסתיים והיחידה שזכרה וציינה אותו היא אשתי (וזה רק כי הזכרתי לה אתמול- שזו שבת הבר-מצווה שלי, ואף אחד לא זכר בבית הכנסת לברך אותי...). 15 שנה מאז הבר מצווה לא הולכים ברגל... ואני מניח שאם לא הייתה בר מצווה אחרת בביה"כ אז הייתי קורא בתורה (וע"י כך מזכיר לכל מי ששכח), אבל לפחות ההורים הרימו לי כוסית לחיים אתמול בצהרים (כי גם להם הזכרתי ששכחו אותי בביה"כ).

אז כן, זה מבאס שאף אחד לא זוכר אותך. וחבל שאין אפליקציה בפייסבוק לתאריך עברי.

ובכלל, כל היום הזה (שהתחיל מאתמול בערב) בסימן מרפי מובהק: הפלאפון מת, הבטריה איפסה את השעון, לא התעוררתי לעבודה, שכחתי כמה דברים לעבודה בבית.. וכו' וכו'

אבל אני אופטימי. לפחות אני בריא!

והגעתי לגיל 28 מלא סיפוק והערכה לעצמי. אני חושב שהספקתי לעשות את כל מה שתכננתי לעשות עד הגיל הזה. את כל החלומות (הגדולים לפחות) שלי הגשמתי: בין אם זה בגרות מלאה, שירות צבאי מלא, טיול חלומי בחו"ל, תואר ראשון, חגורה שחורה בטאקוונדו, תואר שני, להתחתן, עבודה טובה במשרה מלאה.. כמובן שיש עוד חלומות, אבל יש זמן עד גיל 30...

בינתיים אני בגיל ביניים שכזה, שאין לו שביזות מצד אחד ואין בו הנאה מצד שני. גיל סתמי שעדיין לא 30 אבל רחוק בעוד שנה מלהיחשב "צעיר".

לפחות אומרים שאני נראה צעיר לגילי...

רק בשורות טובות!

אני