אני לא חושב שאני מחדש למישהו משהו בפוסט הזה, אבל עדיין, נחמד להגיע לתובנה מעניינת, לעבד אותה בראש ובסוף לחלוק אותה עם שאר העולם.

*זהירות, חפירות בדרך*

במהלך התקופה האחרונה, הקרובה והרחוקה, נתקלתי בלא מעט נסיונות סביבי- בין אם בפוליטיקה, בין אם במדיה לסוגיה, ובין אם בתור בני אדם (ודוגמאות יבואו בהמשך), לראות את שני צידי המטבע - כאשר כל צד יכול להיות הופכי לראשון אך בעל אותן תכונות.

מה הכוונה?

בגדול, טוב או רע הם מושגים יחסיים.

אבל לא יחסיים לעצמם, אלא יחסיים אחד כלפי השני - כמו מטבע. אם יש למטבע צד "טוב", ההופכי שלו הוא הרע- הוא אמור להיות ההפך הגמור שלו, אבל עם זאת בעל אותה זכות קיום ויכולת (או פוטנציאל) כמו הראשון.

ההבדל בין מטבעות לבני אדם במונחי טוב ורע הם האינטרסים שעומדים מאחוריהם. לבני אדם יש אינטרסים שמניעים אותם, והמדד החיצוני ה"אובייקטיבי" שלהם, יחד עם הנורמות החברתיות באותה עת הם המגדירים את אותן פעולות כ"טובות" או רעות".

לכאורה.

כי לדעתי זה לא רק זה.

וקל מאוד לראות את זה בסדרות שונות בטלויזיה ולהדגים את הרעיון מתוכם.

ב"אבודים", למשל. אחת מהסדרות הגאוניות והמרתקות לדעתי שנעשו אי פעם, יש משחק לכל אורך הסדרה (ובמיוחד בסוף)- על מורכבות הדמויות. מהלך הסדרה גורם לנו להזדהות עם דמויות שנראות לנו בהתחלה כ"רעות לחלוטין" (סויר, סעיד, וכמובן "העשן השחור"), ולהתייחס אליהם כ"טובים" בסוף - וההפך (ג'ק, לוק, ריצ'ארד אלפרט, מרטין קימי). דמות "הטוב", ועוד דמות "הטוב האולטימטיבי" (ואני נזהר לא להרוס למי שעדיין לא ראה את הסדרה עד הסוף.. אהמ*ג'ייקוב*אהמ)- היא רחוקה מלהיות כזו, והיא אפילו נענשה על כך בסוף. ההבדלים בין הטוב והרע מטושטשים בכוונה תחילה (בן ליינוס, צ'ארלס ווידמור?..).

אבל לא רק זה, בסדרות שונות שנעשו, כמו בסרטים שונים, הטובים מוצגים כדמויות הפוכות ממי שאנחנו חושבים שהם, והרעים מוצגים באור כזה שאנחנו מבינים את מה שגרם להם להיות כאלה, ואולי - אפילו - להתייחס אליהם כטובים.

יש סדרה שאני עוקב אחריה עכשיו, מאותו בית יוצר (כלומר הכותבים) של "אבודים", שנקראת "היו היה פעם" (או Once upon a time), הדמויות מוכרות לכולנו- כל אחת מהאגדה או הסיפור הידוע שלה, לכאורה "לגמרי טובות" או "לגמרי רעות". לא רק שבסדרה הצופים נחשפים לרבדים שונים של האישיות שלהם, להתלבטויות, להתמודדויות עם מצבים שונים, אלא גם לשינויים עם הזמן. דמויות שונות עוברות מהפכים ולפעמים זה מהצד ה"טוב", ל"רע", או ההפך (וחוזר חלילה). המכשפה הרעה מנסה להיות טובה, מחליטה להיות רעה שוב, וחוזר חלילה, שילגיה הטובה מתלבטת ומתלבטת ובסוף עושה מעשה רע שמתחיל ומחלחל לאישיותה ולליבה וכו'.

אבל לא רק שינויי האופי ומורכבות הדמויות נראים פה- אלא הצדדים השונים שאפשר להציג כל דמות.

מה הכוונה?

נניח המכשפה הרעה, זו שנראית לנו כרעה מוחלטת, זו שהורסת משפחות, הורגת אנשים ומטילה כישופים על כולם בלי שום מצפון- פתאום, אנחנו נחשפים לעבר שלה, לילדות שלה, מבינים שפעם היא הייתה טובה... המציאות גרמה לה להיות מה שהיא... היא בכלל קורבן... זו לא אשמתה שהיא כזו... היא עשתה את הבחירות שלה בהתאם לסיטואציות הקשות שבחייה. ולפעמים זה בכלל לא אשמתה אלא יד מכוונת אחרת (אמא שלה או "עוץליגוץלי").

בגלל זה עלתה בי המחשבה על טוב ורע. טוב ורע הם אינטרסים. יש לנו, כחברה, קווים אדומים. לפעמים הם מוגדרים וברורים (כמו רצח האחר או גניבה), ולפעמים יש תחום אפור שכל אחד מאיתנו היה פועל אחרת, בהתאם לתהיות ליבו (כמו גניבה מאדם שפל או רצח פושע שמאיים על החברה).

כשאדם עובר על הקווים האדומים הוא "משנה צד" ונתפס כרע (וההפך, אם הוא מצליח לעמוד בהם בגבורה)- אבל האינטרסים שלו הם אלה שגורמים לו לפעול. אין אדם שחף מאינטרסים, גם האלטרואיסט (לכאורה) מרוויח משהו מפעולותיו (בין אם משהו חומרי או רוחני).

הדמות, בסדרה היו היה פעם, שממחישה את הרעיון הזה יותר מכל היא הדמות של "עוץליגוץלי". לאורך הסדרה אנחנו לא יכולים לגמרי לדעת או לתפוס אותו כ"טוב" או "רע". הוא כולו מונע מאינטרסים אישיים. לפעמים הוא עוזר, לפעמים מזיק, לפעמים נחלץ לעזרה ולפעמים גורם לצרה עצמה. לא תמיד אנחנו יכולים להבין למה הוא עושה את מה שעושה ולפעמים אנחנו מבינים רק בדיעבד.

בגלל זה אפשר לתפוס דמות כלשהי גם כטובה וגם כרעה- בו זמנית, תלוי איך מסתכלים עליה.

ובגלל זה כל אחד יכול לתפוס את המציאות בצורה אחרת, ולפעמים רחוקה מאוד מהקצה השני, תוך כדי צידוקים שונים לצידקותו.

ובגלל שאי אפשר בלי פוליטיקה- זו הסיבה שהפלסטינים יכולים להיראות כמרצחים חסרי רחמים, וכקורבן מעורר רחמים בו זמנית, תלוי איך מציגים אותם.

וגם זו הסיבה שאנארכיסט שמאלני הפועל נגד מדינת ישראל מצליח לחיות עם עצמו ובמדינה כי מבחינתו הוא "טוב".. הוא פועל למען עם אחר ש"סובל" והוא "הקורבן" שחי תחת "כיבוש אלים", ושאר שקרים דומים.

סרטוני תדמית ממחישים את זה יפה- אפשר לראות את הרע הטהור כאחד שבכלל חושב שהוא "טוב" כי פועל למען "מטרה טובה", לפי הבנתו כמובן.

כמו הג'וקר בבאטמן :-)

האביר האפל ממחיש את זה בצורה מושלמת. הטרילוגיה האחרונה לוקחת את הצופה בנבחי נשמתו של באטמן, מכירה לנו צדדים שונים באישיותו תוך כדי שהוא מתמודד עם האויבים הגדולים, עם האהבות בחייו, ועם עצמו. עם כל זה, רואים את האויבים שלו, את הארווי דנט למשל, לוחם הצדק שנפל בקסמי הג'וקר והפך למטורף, ובסוף גם מת כגיבור טוב (אך הכל בא על מקומו בשלום בסוף הטרילוגיה) מתהפך בין הטוב ובין הרע, וכמובן, מירנדה טייט ב"עלייתו של האביר האפל"(...), שתופסת את עצמה כטובה לחלוטין ולגמרי מודעת למעשיה (למרות גילויה כטליה אל-גול בסצנה מכעיסה במיוחד).

לסיכום, בלא מעט סרטים וסדרו בזמן האחרון רואים את המשחק של הדמות הראשית (או משנית משמעותית) המתחבטת בין ה"טוב" לבין "הרע", אני מניח כחלק מהפוליטיקה העולמית במציאות להכתיר בשורה תחתונה- עמים, מדינות, קבוצות או יחידים כ"טובים" או "רעים" עלל סמך מעשיהם, תוכניותם או רצונותיהם (כמו מאמצי הכרת "חמאס" באו"מ כארגון טרור והיסוס הגורמים להכיר בכך וכד', או האלפיון העליון בכל מדינה הנתפס מצד אחד כגיבורים שמגשימים את הפוטנציאל הקפיטליסטי באופן מושלם או כחמדנים מושחתים שלא יודעים שובע?).

העולם סביבנו לא מלא ב"טובים ורעים".. רק באינטרסים...