סבא וסבתא שלי, שיחיו, כבר לא צעירים, אבל המצב שלהם לא משהו. הזמן עושה את שלו והם צריכים מישהי צמודה אליהם שתעזור להם עם קשיי הזיקנה.

בחודשים האחרונים המצב של סבתא שלי ספציפית לא היה טוב, והתחלפו להן כל מיני עובדות זרות שהבאנו לה- כי לא עמדו בקצב שלה.

מהתשובה של ביטוח לאומי יכולתי לכתוב פוסט סוחט דמעות בפייסבוק על כמה שהמצב שלה קשה וכמה שכשהם מאשרים "את מלוא העזרה" ומסכימים שהיא צריכה "השגחה של 24 שעות", בפועל מאשרים רק שעות בודדות של עזרה- וגם אז, צריף לשלם אותה מהכיס.. אבסורדי לחלוטין.

בכל אופן, אני אתמקד בסיפור עצמו- בשבוע שעבר הגיעה מישהי שעשתה רושם של בחורה רצינית שעזרה לסבא וסבתא שלי עם הכדורים ועם כל מה שהם צריכים. הבעיה הייתה שהמשפחה שלה בדובאי/מומבאי (לא סגור על זה), והיא שומרת איתם על קשר דרך הסקייפ. מכיוון שבבני ברק אין רשתות אינטרנט אלחוטיות זמינות סתם כך באויר, היא מתקשה לדבר איתם ונאלצת ללכת רחוק (נניח, לדואר) רק בשביל כמה דקות שיחה.

במקרה היביום שישי בביקור אצל סבא וסבתא והכרנו אותה ואבא ואחיותיו הבינו שהמפתח להישארותה טמון באינטרנט. מיד התגייסתי לעזור.

יש לה לפטופ קטן ומבולגן שבהפה שלו עולים כל סוגי התוכנות למסרים מיידיים (סקייפ, יאהו, מסנג'ר, גוגל talk וכד') ביחד. אבל מכיוון שאין אף רשת אלחוטית הם לא מתחברים לכלום.

דרך הגלקסי 2 שלי הגדרתי אותו כנקודת רשת אלחוטית ובכך היא דיברה סוף סוף עם המשפחה שלה. היא שמחה מאוד והבנתי שאני צריך משהו כמו נטסטיק קטן ונייד שדרכו תוכל לגלוש מתי שבא לה, איפה שבא לה.

במוצ"ש ביררתי באתרים שונים על אפשרויות חיבור של נטסטיק וקיוויתי שעם מהפכת הסלולר- אוכל למצוא מבצעים נחמדים. וצדקתי.

שלחתי כמה מיילים שיחזרו אליי מאתרים שונים וביום ראשון בערב אף אחד עדיין לא חזר אליי.

ביום שני אחרי העבודה קפצתי לסניף אורנג' בגלילות, מיד קיבלה אותי מישהי נחמדה שישבה איתי, הבינה את הצרכים שלי, הציעה לי דיל לא רע שבו יש תשלום של 39 ש"ח לחודש על 1 ג'יגה גלישה ללא התחייבות וללא אותיות קטנות.

"נשמע נהדר" אמרתי! ובינתיים, תוך כדי שהיא הכניסה את הפרטים למחשב קשקשנו על עוולות חברות הסלולר. בינתיים הסניף כבר נסגר, אנשים התחילו להתקפל וםתאום קפץ לה משהו על המחשב שהסים לא בחינם.

"כמה הוא עולה?" שאלתי.

"89 שקלים".

"89 שקלים לסים?!" זה אבסורד! והחלטתי להתיעץ עם אבא שלי. ידעתי שיש תוכניות אחרות טובות יותר בחוץ, ולמרות שאני כבר יושב שם, ומעכב אותה, אסור לי להיכנע לסיטואציה ולחתום.

אבא שלי לא ענה לי, ולאחר שחיכיתי לו כמעט חצי שעה נוספת החלטתי להשאיר את הכל על hold ולחזור, אם ארצה להמשיך עם התוכנית.

אחרי ארוחת ערב החלטתי לקפוץ לקניון שבעת הכוכבים, לדוכן של פלאפון.

לפני שנה בערך, כשלאחי עדיין לא היה אינטרנט בדירה, הוא סיפר לי שהוא עצר בדוכן כזה וחתם על סים לנטסטיק במחיר שפוי לאינטרנט למשך החודש. יש לנו נטסטיק דאח אחר קנה, שעובר מיד ליד במשפחה.

עצרתי בדוכן ושאלתי את הבחור אם יש להם sim data רק לנטסטיק.

"ברור שיש!", הוא ענה, "אבל אני לא יכול לעשות לך עסקה בלי נטסטיק", המשיך.

"אבל כבר יש לי נטסטיק.. אין לי צורך להתחייב ולשלם עליו", אמרתי.

והוא רק משך בכתפיים ואמר "זה חיוב זיכוי של עשרה שקלים"..

כעבור שנייה הוסיף- "אתה יכול לשלם את כל ה349 ש"ח שעולה הנטסטיק במכה אחת במקום כל התשלומים, ואז תזוכה על הסכום כל חודש למשך 36 חודשים.

"זו דרך מעניינת להחתים אותי ל3 שנים", אמרתי, והלכתי משם מבלי להביט לאחור.

גם ככה עלות החבילה שלהם (ללא תוספת עשרת השקלים של הנטסטיק) הייתה 59 ש"ח.. הרבה יותר יקר ממקומות אחרים. חשבתי שאוכל לחסוף לפחות את עלות הסים, שכבר יש לי, אבל בכלל לא הגענו אליו.

משם, בדוך, הלכתי לסניף של מגה, לעמדה של youphone. בחור נחמד היה עסוק עם אישה אחת  ובגלל שהמחשב היה איטי לקח להם ארבעים דקות (על השעון!) לסיים. בסוף הוא התפנה אליי ואמר שסים אצלם עולה 49 ש"ח (סביר בהחלט), ויש להם תוכנית של ג'יגה בחודשיים ראשונים ב24 ש"ח ואז והלאה 48 ש"ח ללא התחייבות. ראיתי שיש להם אחוזי כיסוי של קליטה בכל הארץ ונשמע לי טוב מאוד. חתמתי.

המחשב אמנם גם כן עשה בעיות, אך חתמתי על כל הטפסים ידנית והם נשלחו אליי כעבור יומיים למייל, כפי שהובטח. כבר למחרת בבוקר הסים עבד, כך נאמר לי בטלפון.

כי בפועל, הייתי צריך להגדיר אותו מהנטסטיק במחשב, ולא היו הוראות באף מקום! האתר של youphone מאוד בסיסי, ואין בו שום איזכור להגדרות שלו. אחרי לא מעט חיפושים באינטרנט, בפורומים שונים ובתמונות  שאנשים העלו הצלחתי לפתור את התשבץ ולגרום לסים לעבוד על הלפטופ שלי.

יש אינטרנט!

למחרת בבוקר קפצתי לסבא וסבתא שלי להתקין לבחורה את האינטרנט. עשיתי לה קצת סדר במחשב וגרמתי לו לעבוד מהר יותר (ובלי כל התוכנות המעצבנות והלא שימושיות האלה שרצות ברקע). ההגדרה של הנטסטיק לקחה פחות מעשר דקות וכבר מיד אחרי זה היא יכלה לדבר עם המשפחה שלה בחו"ל.

בסופ"ש קיבלתי דיווח שהיא מרוצה ואפילו לא מבקשת זמן חופשי ללכת לדואר כי פשוט אין שום צורך....

באופן סימבולי, כל זה קרה סביב יום השואה, וסבא וסבתא שלי, שיחיו, הם שניים מבין האלפים הבודדים שעדיין חיים ושורדים פה- ונאלצים להתמודד לא רק עם הבריאות הרופפת, הזיכרון הבוגדני והגוף החלש, אלא עם התקדמות טכנולוגית שאין להם סיכוי להדביק את הקצב שלה.

לסבא שלי אמנם יש פלאפון (שלא מתנגש לו עם קוצב הלב שלו), אבל המצאת הפקס עדיין מרתקת אותו. כשהראיתי לו בגלקסי 2 שלי תמונות של בית הכנסת שהכיר בחו"ל הוא היה בטוח שהייתי שם כדי לצלם אותו.

ביום השואה עצמו הגיעו אליהם שני חיילים שהביאו להם תעודות יפות ("פרח לניצול", או משהו כזה) עם השם שלהם בו הם מודים להם מטעם מדינת ישראל על כל מה שהם עברו והקריבו כדי שתהיה לנו פה מדינה. סבא שלי הוציא את התעודה המקומטת שלו מדכאו והניח אותה יחד עם תצלום ישן של החברים שלו, שאינם, ליד אותה תעודה. מה שהיה - איננו עוד.

ולעולם לא יחזור.