לא היה לי הרבה זמן. כבר כמה עונות שאני רוצה לגשת למבחן חגורה דאן 2 בטאקוונדו ולא יוצא לי. יש לי חגורה שחורה כבר כמה שנים ורק לאחר שכל המשפחה שלי (אבא, אחי והבן דוד) + כמה חבר'ה מהמועדון התקדמו בחגורות החלטתי שגם אני רוצה לגשת. ת'כלס? היכולות הטכניות שלי לא רעות בכלל, וגם הקרביות סבבה, אז זה היה רק עניין של לקחת את המבחן ברצינות, להתכונן, ולעבור רשמית.

בתחילת השנה המאמן אמר שזהו, הוא קבע לי מבחן בינואר! כמובן שכל מיני דברים דחופים יותר ופחות צצו להם ותהיתי אם אוכל באמת לקחת את המבחן ברצינות הראוייה ולעבור אותו- אבל לא עבר יותר מידי זמן והמבחן הגיע... ונדחה. המשכתי להתאמן כרגיל (רק פעם בשבוע, אבל ממוקד למבחן) בידיעה שכשהוא יהיה אהיה מוכן.

וכך נקבע לפני חודש וקצת השביעי למרץ 2014.

בכלל אילוצים שונים (עבודה, משפחה, דירה וכו') לא יצא לי להתאמן פעמיים בשבוע אלא רק בשבוע האחרון סוף סוף הגעתי לאימון כפול אבל ממש לא הרגשתי מוכן למבחן. נכון, הפום-סה אחלה, הבעיטות סבבה, הקפיצות, השבירות (של הקרש) אני לא דואג- אלא רק הטרמינולוגיה הקוריאנית וההגנה העצמית. במבחן שחורה הקודם לא הייתי צריך לבצע טכניקות הגנה עצמית ואם הייתי מופיע באירועים שונים אולי הטכניקות היו משתפרות, אבל הייתי צריך להכין 15 טכניקות שונות של הגנה עצמית +סיומות למבחן וזה דבר שאי אפשר להתכונן אליו לבד.

הבוקר הגיע והיה לי זמן לאכול כמו שצריך מספיק זמן לפני המבחן. הייתי לחוץ.

עברו לא מעט שנים מאז שנבחנתי, ובזמן הזה יצא לי לשפוט בעשרות מבחני חגורה שונים, וגם להעביר בעצמי כמה, כך שלהיות פתאום חזרה בתפקיד הנבחן, לא היה פשוט.

החלק הטכני שחששתי ממנו עבר מעולה! למרות החולשה מהלחץ הבנתי את הטרמינולוגיה וביצעתי את הטכניקות מושלם.

בחלק הקרבי, בעבודה הקרבית, בתרגיל האחרון (עבדנו בזוגות), חטפתי בעיטה אחורית עם העקב של הבן זוג לברך וזה שיתק אותי לכמה דקות ארוכות. ממש ראיתי כוכבים...

אחרי שקצת התאוששתי עם קרח וחבשתי עם פג אלסטי עשיתי קרב ובעיטות בקפיצה (קשה אבל נסבל) – ואז הגיע חלק השבירות.

בגלל שנבחנתי לדאן 2 (עוד דבר שלא היה לי בדאן 1), הייתי צריך לשבור שני קרשים, ב2 טכניקות רצופות- לפי מה שהבוחן יחליט. זה היה יכול להיות ה-כ-ל.

בגלל הבעיה בברך ניתן לי לשבור קרש אחד עם סכין כף היד, וקרש שני בבעיטה אחורית בקפיצה. סידרתי את המחזיקים והקרשים, התכוננתי, קדתי לבוחן, התרכזתי-

והתחלתי את הרצף.

במכה הראשונה הקרש פשוט סרב להישבר. אני לא זוכר שדבר כזה קרה לי אי פעם.. אבל הקרשים היו גם בין ההכי עבים שראיתי בחיי- 2 ס"מ של עץ אורן טרי. מיד עברתי לטכניקה השנייה ובקפיצה הממוקדת הקרש התפצפץ לשניים.
חזרתי להכות את הקרש הראשון – ללא הצלחה.

עברתי ליד שמאל- *בום*! הקרש סרב להישבר... השתמשתי בכל האדרנלין שהסתחרר לי בגוף והכתי את המטרה בעוצמה כזו ששני החבר'ה שהחזיקו אותו זזו קצת אחורה – והקרש עדיין לא נשבר!

ידעתי מתי לפרוש, קדתי לבוחן בצער והשלמתי עם הכשלון.

למזלי זה לא מנע ממני לעבור ולהצליח, ועברתי את המבחן וקיבלתי את התעודה (והכרטיס הרשמי של אוניברסיטת קו-קי-וואן הקוריאנית) לדאן 2!

איזו הרגשת סיפוק מדהימה!! J

כרטיס דאן 2 על רקע הקרש שכן נכנע לי (מתוך האינסטגרם שלי)