יש לי חבר שכל חודש מחליף חלום, כל פעם זה משהו שונה לחלוטין. עם החלומות הוא משחק חופשי גם אם הוא לא התקרב אפילו להגשים אותם.

פעם הוא היה בקטע של אומנות לחימה, למד קצת נין-ג'יטצו והפסיק אחרי כמה שיעורים בטענה שמה שהוא רוצה עכשיו זה ללמוד לג'נגל עם חרבות או משהו כזה.

בכל אופן, יום אחד באיזו שיחה הוא פרש לפניי את אהבתו מימים ימימה לאקדחים ואת ההתחקות שלו אחר האקדח המושלם. הוא סיפר לי על הגלישות הארוכות באינטרנט, החיפושים וכל עשרות הורדות התמונות למחשב. מה לעשות, בתור גבר משהו נדבק בי. הרי גם ככה יש לגברים חולשה לכלי נשק, ולאקדחים- בפרט.

השבוע יצא לי להגשים חלום במעט. אמנם החלום של החבר בדבר רשיון לאקדח התחלף כבר כמה פעמים אבל כשהוא שמע את החוויה הכל חזר אליו.

יום ראשון, ערב שבועות, אני מקבל טלפון מהעבודה (כן, אגב- התחלתי לעבוד רשמית בא.ו.ר.ב בליווי טיולים) ואומרים שאני יוצא לטיול ביום שלישי ואני צריך לעבור מטווח על אקדח כי אני יוצא כחובש חמוש.

מטווח? מגניב!

נסעתי לנתניה ותוך 25 דקות כבר הייתי במטווח עצמו באמצע התידרוך. המטווח בנתניה (קניון הדרים) נמצא במקלט מתחת לאדמה, מנהל אות אדם סיפטי ומבוגר שהתפאר בנסיונו הרב בתחום ("מאז ומעולם אהבתי אקדחים... עבדתי פעם באחד החנויות הראשונות בארץ לנשק וכשהיינו צריכים לבחון את הנשק לא היו מטווחים, היינו יורים לתוך בורות באדמה").

הוא הצמיד לכל אחד מאיתנו אקדח (האמת שרק לי הוא הצמיד, השניים האחרים היו כל אחד עם אקדח משלהם- איש אחד מבוגר עם אקדח עצבני ובחור בסביבות השלושים עם גלוק דנדש מלוקק),

הוא התחיל עם הבחור עם הגלוק, הוא נתן לו איזה טיפ בנוגע לירי "נקי" יותר והתאכזב אחרי שראה שכל הפוזה לחינם. הבחור לא התקרב בכלל למרכז המטרה גם אחרי כמה נסיונות.

האיש המבוגר החזיק אקדח דומה לשלי (אל תשאלו אותי איזה דגם כי לא ממש שמתי לב) אבל הוא היה פחות כבד. אף אחד מאיתנו לא חשב שהוא יצליח במיוחד (פנסיונר ממוצע שבוודאי מתנדב במשמר אזרחי) – וצדקנו. אמנם הירי הראשוני שלו היה לכיוון אבל האינסטינקט אמר לי לתפוס מחסה.

ואז הוא הגיע אליי. צמרמורת אחזה בי כשהרמתי את האקדח, הוא היה יותר כבד ממה שהוא נראה. הוא לימד אותי לשקשק ולבדוק שאין כדורים, להכניס מחסנית ולכוון.

תמיד תהיתי איך בדיוק מכוונים אקדח ויורים.

יצא לכם לראות באולינג לקולומביין? מומלץ!

ואז אתה יורה. לוקח כמה שניות לעכל את הרתע, העוצמה ולהציץ לראות איפה פגעת.

"היי, לא רע!", חשבתי- וחוררתי את המטרה.

חמישים כדורים יריתי, כולם פגעו בול במטרה ושמאלה ממנה.

הייתי מבסוט.

ביום שני אכלנו כולנו אצל סבא וסבתא עם כל הבני דודים, ואחת הדודות קנתה לכולנו אקדחי מים. יצא לי ליישם את "עקרונות הקליעה" החדשים שלי על מטרות חיות, אף אחד לא נשאר יבש J