כנראה, כמו שהבורג אמר לי במייל, טעמתי בפעם הראשונה מזה ארבע שנים עבודה מה היא וקיבלתי טעם מר בפה. נכון שיש המון יתרונות בעבודה הנוכחית שלי (ואפילו מושא לקנאה להמון אנשים שלא מסוגלים לעשות אותה) אבל מלבד ליכולת לטייל ולהנות משלל אטרקציות בחינם, להיות אחד מהסגל בטיולים שנתיים ולא ילד מין המניין וכמובן התשלום על ההנאה – יש את המינוסים: השכר לא בשמים, בסוף כל יום אתה מותש פיזית ונפשית, עבודה מאוד לא קבועה ואין לך מושג לקראת מה להתכונן לפני כל טיול.

יתרונות וחסרונות. כמו בכל עבודה, אז בשביל מה אני מקטר?

הנה הזמן לעבור על האטרקציות המרכזיות שיצא לי לעשות בשלושה ימים האחרונים:

-        בבית אורן יש חבורת אנשים נחמדה שבטוחים שהם נצר לשולשת קאובואים קשוחים, ומנהלים ראנצ' עם סוסים בכרמל.
מדובר בכמה חבר'ה שאין בינהם כל קשר חיצוני, שדואגים לכמה עשרות סוסים מסריחים בחווה מסריחה ומטיילים שוב ושוב באותה דרך מסריחה תוך כדי שהם מסריחים אותה כל פעם מחדש.
כן, סוסים זה לא הדבר הכי נקי בעולם. אתה לומד לשנוא את זה כשאתה דורך בתוך ערמה מפלצתית של סוג-של-קקי ושנתזי פיפי עפים לכיוונך מכל תחת אפשרי של סוסה נקבית בסביבה.
למזלי קיבלתי סוס זכר. אחד שלא מאיים (כי כשסוסים מאיימים הם בועטים), ולא עושה צרות. פייבּר קראו לו (או שזה היה פייבּל? המבטא של העובד הרוסי היה רוסי משהו...).
בכל אופן, עם תיק של איזה שבע קילו על הגב רכבתי עליו, ועם כל דהירה שלו קיפצתי לי על המושב ולא משנה כמה שניסיתי לעשות שריר בטוסיק ולרכך את החבטות הנוראיות לא יכולתי לשבת במשך יומיים שלמים.

תראו איך הסוס מסתיר את הרגליים של הבוקר

-        זה גם תודות לאופניים שהגיעו כמה דקות לאחר מכן.
המשכנו בדרך של בית אורן קצת מזרחה למקום נחמד שממנו יוצאים לטיול אופניים. מדריכה נחמדה בשם דניאל קיבלה אותנו וישר חטפה קריזה מטורפת על כל אלה שעישנו וזרקו את הבדלים על הריצפה, ואחרי הסבר קצר יצאנו למסלול אתגרי על אופני הרים בסביבה. לגב שלי לא היה הנחות ואת התיק סחבתי עליי, מה שלא תרם במיוחד להטבת התנאים באזור החלציים (אני שונא את המושב של האופניים!! בטוח אישה המציאה את זה!).

-        גם סנפלינג יצא לי לעשות באותו יום, בבית אורן (איפה שטיפסתי בפעם האחרונה בשטח ולא היו לי תמונות). כנראה שהסנפלינג תופס פופולריות מטורפת כאטרקציה, תוך כדי הסנפלינג הגיעה חברה אחרת עם ילדים לגלוש מאותו הר.
אבל שמישהו בבקשה יסביר לי, בשביל מה סתם לגלוש מהר? לא יותר נחמד לטפס למעלה ולקבל את הסנפלינג כצ'ופר?

-        אה כן, כמעט כל יום יצא לי לאכול על האש. זו כנראה אחת ההטבות שלך הקיץ. כארוחת צהרים כולם מעדיפים לעשות על האש. ככה יצא לי לסגור יום בארוחת שחיתות (חינם J) בקט-באלו.
תארו לכם את הסיטואציה הבאה: אני מוצא את עצמי יושב בשולחן עץ רחב עם עוד תשעה רוסים ענקיים, מרגיש כמו נילס עם אווזי הבר שמנסה לרדת על מנת בשר.
את הסלטים הם חיסלו כאילו היו סוכריות, הלחם לא הפסיק להגיע לשולחן ואפילו בקבוק ברנדי נפתח.
אח"כ, סוף סוף, הגיע המרק ("מה, אתה לא אוהב מרק?"), הם יצאו בין מנה למנה (בתורות) לעשן בחוץ ולהוריד את האוכל כדי שיהיה מקום למנה העיקרית (?).
ואז הגיעו הבשרים. ממש כמו באל גאוצ'ו, הונחו על השולחן שני מיני מנגלים עמוסים עם ערמות של סטייקים (בשר ועוף) שרק מהריח אתה שובע. כל אחד חיסל איזה קילו בשר (לא לפני שהם הזמינו בירות על חשבונם).
יודעים לחגוג הרוסים האלה  יופבאניברוט בלאט!

-        נחל ג'ילבון בגולן ממש יפה עכשיו. הזרימה חזקה, המים נעימים והמזג אויר מושלם.
ד"ש.

-        כפר בלום בכלל חוויה, יצא לי לשמוע עליו רק מסיפורים של המשפחה שלי שהייתה שם בזמן הצבא. אמרו שיש גם קיר טיפוס נחמד ומלא מתקני עץ על הגובה.
נכון, יש את כל זה, אבל לא יצא לי לעשות כלום. באנו שם כדי להתנחל בלילה (עם על האש), ולעשות קיאקים על הבוקר.
הרבה זמן עבר מאז שעשיתי קיאקים ושכחתי כמה שזה כיף! היינו ארבעה מאבטחים/חובשים בסירה ופשוט הכרזנו מלחמה על כל כלי שייט בלתי מזוהה אחר שנקרה בדרכינו, הילדים המסכנים לא ידעו מה נפל עליהם. חלקם השיבו מלחמה ראוייה (שניה לפני שהם מצאו את עצמם במים), והרוב פתאום שמו לב שהם נשארו רק עם משוט אחד. אמבושים, מלחמות מים ו"טייק אוברים" (כשנצמדים לסירה, קופצים עליה כמו פיראטים, מעיפים את כולם למים, לוקחים את המשוטים שלהם וחוזרים לקייק האם).
חבל חבל שלא יצא לי לתעד את כל השייט. אבל תמונה אחת יש לי, מודפסת, כשצילמו אותנו יורדים במפל (ומלא קייקים ריקים מסביבנו).

אחח, הגולן... התגעגעתי J