במהלך הטיול בניו זילנד, תוך כדי שיחות על הא ועל דת בעיקר עם המשפחות המארחות בדרך (לעדכונים על הטיול, יש קטגוריה שלמה בנושא) הגעתי למסקנה שאני צריך לקרוא את התנ"ך.

רוב האנשים במהלך הטיול (בין אם נוצרים/אתאיסטים/יהודים חילונים וכד') התעניינו במה שיש לי להגיד בנושא. אהבתי את זה. אנשים שבאמת אכפת להם ממה שיש לך להגיד ולא שואלים אותך כדי "לצאת ידי חובה" או מתוך הרגל.

ובכלל, אם תתעניינו ותשאלו אותי לדעתי בנושאים שקרובים אליי – קניתם אותי  J

אני חושב שזה נובע מתוך שנים של כפייה מחשבתית של אחרים/המערכת ולא ניתנה לי האפשרות לפתח דעות משלי כך שפתאום, במהלך השנתיים שלוש האחרונות,

הממ...

אני סוטה מהנושא!

בכל אופן, השיחות, לרוב, היו מרתקות. שיחות זורמות באנגלית על דת ומהות.

ולמרות שזו לא הייתה הפעם הראשונה שלי שנאלצתי להסביר לאחרים עקרונות מסוימים שלי ושל היהדות פתאום גיליתי שתוך כדי שיחות אני מסביר ומגדיר לעצמי דברים שלא היו עד עכשיו לגמרי מסודרים בראש.

אולי זו הסיבה העיקרית שאני אוהב לדבר על נושאים מהותיים – לא משנה כמה אתה הופך נושא בראש, ברגע שאתה מדבר עליו אתה מסדר אותו ובעצם כך מגדיר אותו.

וכך, על ידי החלפת דעות בנושא אלוהים, אבולוציה, ישו (ישוע?), יהדות, נצרות, איסלאם (לכל אחד יש דעה בנושא האיסלם.. והיא, כמה מפתיע, אף פעם לא חיובית) וכו' הגעתי למסקנה פשוטה אחת – שאני לא מכיר את התנ"ך שלי מספיק טוב.

באחת השיחות, שלדעתי הייתה נקודת שיא בטיול (מהבחינה הזו), ואני בטוח שאני אכתוב עליה בסיפורי ניו זילנד שמידי פעם נשזרים בבלוג האיש שאיתו התווכחתי התחיל להוציא ספרים ו"להוכיח" לי נקודה מסויימת. בשלב שהוא סיפר לי סיפורים חופפים מספר דניאל ומספר של איזה נביא מהברית החדשה אמרתי לעצמי – לעזאזל, אני בכלל לא מכיר את ספר דניאל!

ולא רק אותו. כשחשבתי על זה- במהלך כל השנים האלה, מלבד לקריאות התורה בשבתות ולמבחני התנ"ך בית הספר מעולם לא פתחתי את רב המכר הגדול בהיסטוריה (שהיה לנו בשפע בבית) ופשוט קראתי אותו.

טוב, אז אני לא יודע לגמרי איזה חמש מגילות יש בתנ"ך ואם תהילים הוא חלק מהתנ"ך או כמה נביאים יש. אבל מה הייתה ההפתעה שלי שגיליתי שיש נביאים שאני בכלל לא מכיר!?!?

לקראת סוף הטיול נדרתי נדר שכשאני חוזר לארץ אני מתחיל לקרוא את התנ"ך. בקצב שלי, את כל כולו – אבל קורא אותו! לא משנה מה!

ובאמת כשחזרתי, למרות שהיה קשה (וידעתי שיהיה קשה) התחלתי לקרוא את בראשית. והיה לי מוזר לקרוא את בראשית בלי מפרשים שונים כי בלתי אפשרי להבין את הסיפורים שם ככה מהכתוב. ובקושי התקדמתי כי הקריאה כל פעם הפכה להיות עמוקה ואיטית כי ניסיתי באמת לא רק לקרוא אלא להפנים ולזכור את הכל.

במהלך החודש וקצת האחרונים באוניברסיטה, בקורס "ספרי התורה" שדן על סוגי מפרשים שונים במהלך ההיסטוריה הבנתי משהו שגרם לי להסתכל על הכל מזוית ראייה אחרת לגמרי וסוף סוף הייתי מוכן להמשיך לקרוא.

ובהיותי מאמין גדול ב"סיבתיות" ובהשגחה פרטית, השבת ניתן לי אות משמים לכך שאני באמת מוכן.

זה היה בזמן שיעור אחרי התפילה בשבת, הרב (למרות שמוזר לראות אותו בתור רב.. או בתור מרצה שמעביר שיעור תורה... קל יותר להתייחס אליו בתור "גאון"), אמר לפתוח תנ"כים וקרא את הפרק הראשון ביהושוע. כולם פתחו תנ"כים גדולים מהרגיל שלא הכרתי. כשסיימו- ביקשתי ממי שישב מלפניי, עו"ד מוכר בהרצליה ואיש מכובד גם מחוץ לגבולות העיר, את התנ"ך כדי לעיין בו.

התנ"ך הזה היה במהדורה חדשה ומעניינת שנקראת "מהדורת אלחנן יוסף" והיה בדיוק מה שרציתי- כריכה קשה, אותיות גדולות, ללא מפרשים, פלוס דקויות, תאריכים, ומפות שונות להמחשה של המסופר בו.

בסוף השיעור שאלתי את העו"ד איפה אני יכול להשיג תנ"ך כזה. העיניים שלו הוארו והוא אמר- "קיבלת!"

לא הבנתי ושאלתי אותו- "כמה תנ"ך כזה עולה?"

הוא רק חזר ואמר- "אל תדאג. רצית? קיבלת!"

לא הייתי בטוח שהוא רציני אבל עזבתי את הנושא והתכוננתי ללכת הביתה. אחרי שתי דקות, שכבר הייתי עם רגל אחת מחוץ לבית הכנסת הוא קרא לי, הוציא מהתא שלו תנ"ך והגיש לי.

הייתי המום. תנ"ך כזה עולה המון! ולמה ככה סתם הוא נותן לי אותו??

אמרתי תודה ולקחתי אותו לא לפני שהוצאתי ממנו הבטחה להקדשה על הספר,בהזדמנות.

כשחזרתי הביתה עם התנ"ך בידיים פתאום קלטתי שאני מחייך. קשה להסביר את התחושה שהציפה אותי. התרגשות.. זו המילה היחידה שעולה לי לראש. חשבתי על המקריות המעניינת, על המתנה הספונטנית והאלטרואיסטית הזו, על הנדר שלי שם בניו זילנד ועל הקושי שלי עד כה בליישם אותו.

וככה, בכמה דקות, הכל התחבר.

שום דבר לא מקרי, הכל מתוכנן, הזדמנויות קופצות לנו כל הזמן מול העיניים וכל מה שעלינו לעשות זה להיות מספיק חכמים כדי לנצל אותם (לטובה).

היום ניצלתי הזדמנות אחת כזו. ואני מתכוון ללכת איתה עד הסוף! J

עדכונים לגבי המיקום שלי: