סאבלימינל הוציא שיר חדש. קאבר על שיר ישן וידוע של שלמה ארצי. במקרה יצא לי לשמוע את השקת הבכורה שלו ברדיו. זה היה באחד הבקרים בדרך לאוניברסיטה והראיון היה עם מישהי לא ידועה בגלגל"צ.
סאבלימינל, עם כל הפוזה, ההתמסחרות והארומה הזולה שנוטפת ממנו בן אדם ממש מצחיק! אולי תפסתי ראיון איתו ביום ממש טוב אבל מבחינתי אין הזדמנות שניה לעשות רושם ראשוני (טוב נו, למעט יוצאים מן הכלל) (אבל לא לאלה שלובשים כובעים שנוטים הצידה).
את הגשם תן רק בעיתו,
ובאביב פזר לנו פרחים,
ותן שיחזור שוב לביתו,
יותר מזה אנחנו לא צריכים.
(טוב נו, אולי כמה סלסולים)
בכל אופן, הם דיברו על כל מיני נושאים ובסוף על השיר המדובר. זה שיר שנעשה בשיתוף עמותת אור ירוק למניעת תאונות בדרכים וממה שאני מבין כל הקשר בינו לבין מכוניות מקרי בהחלט (אולי כשיש גשם בעיתו, הכביש חלק ואז יש תאונות..?).
הפעם הראשונה שהוא הושמע כאמור, הייתה בכורה עולמית, ובשמיעה ראשונה של שיר קשה לי מאוד לדעת איך הוא. עם כל שמיעה שמים לב לדברים אחרים ורק אחרי כמה שמיעות אפשר לגבש דעה מוצקת עליו. ובשמיעה ראשונית אהבתי אותו. אולי פירגנתי לסאבלימינל והייתי חיובי בגלל הראיון המצחיק אבל מדבר אחד היה קשה לי להתעלם – מהסלסולים.
אין לי בעיה עקרונית עם סלסולים. גדלתי בבית שהושמעה בו זהבה בן (עוד בתקופה שהיא לא הייתה צריכה לסלסל חלטורות בשביל כמה שקלים), ואפילו לא הרמתי גבה בתקופות הבר-מצווה בחטיבה כשחברי התימנים עלו לתורה ושינו לי לעד את אקסיומת הסוג-קריאה-אחד.
אבל כשלא יודעים לסלסל (או כשמסלסלים איפה שלא צריך) משום מה הדם שלי גועש ועשן יוצא לי מהאוזניים. אני בכלל לא בן אדם אלים (ותתעלמו לרגע מהתחביבים שלי) אבל כשמר סילסול (או מי יודע איך קוראים לו.. בטח גרסה כלשהי של המעוך) מסלסל ומגיע (מוקדם מידי) לטונים שמהם מרגישים את המתיחות במיתרי הקול שלו ופתאום באמצע השיר אין יותר לאן לעלות והעלייה המסולסלת ההדרגתית שנבנית במהלך השיר מאבדת לגמרי מהאפקט שלה, קצת חבל.
השיר עצמו טוב, הקאבר הקצבי סוחף, הסלסולים במקום. אבל עם קצת יותר רגש וסלסולים נכונים יכלו להוציא פה שיר לא רק טוב אלא מצוין!
ואני לא מפרסם שום חברת אגרות חוב או מה שהם לא יהיו.. J)
עד כאן ביקורת על שירים.
כמו ששמתם לב לא יצא לי לכתוב בזמן האחרון. אם פעם יכולתי להשחיל איזה פוסט אחד או שניים במהלך שבוע עמוס בזמן האחרון גם זה קשה. באוניברסיטה הקורסים מסתבכים, המאמרים לקריאה נערמים ותקופת המבחנים מתקרבת במהירות.
אבל טוב לי! אני עדיין אופטימי. החיים מחייכים אליי ב(כמעט) כל המובנים ואני מאמין שאם אני אגיד לעצמי את זה מספיק פעמים זה באמת יחלחל.
הרי הכל בסופו של דבר עניין של גישה. גם אם נפלת הרגע מבניין – תחשוב טוב, יהיה טוב (ואם תחשוב בכיוון של לקרוא לעזרה ובית חולים יהיה עוד יותר טוב)
נכון שזה סוג-של משפט עוגיית מזל בשקל אבל פרקטי להדהים.
בקיצור, יהיה טוב! עוד 18 יום יומולדת... J
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
