נורת'לנד, חלקה הצפוני ביותר של ניו זילנד, הגיעה בטיול שלי מהר משחשבתי. לאחר התאונה ברוטורואה והנסיעה הלילית לאוקלנד לקבלת האוטו החלופי רעש ההמולה והמחנק של האי הכו בי כמו גלגל ג'יפ על סנאי וברחתי כל עוד נפשי בי אל הצפון השקט.

אי אפשר להגיע לחלק הצפוני של האי הצפוני בלי לעבור באוקלנד, והשהייה שלי באוקלנד הייתה קצרה יותר מיממה. גם ככה אני אחזור לכאן עוד שבועיים לטיסה חזרה ארצה...

החוויה המתוכננת מראש היחידה שנשארה לי בטיול הייתה לראות במו עיני עצי קאורי עצומים. עץ קאורי בוגר יכול להגיע לגובה של 60 מ' וקוטר הגזע שלו יכול להגיע לחמישה מ' או יותר. מכיוון שכיום נשארו רק מעטי מעט מהכמות המאסיבית שהייתה פעם עיקר המראה הבראשיתי של האי הצפוני של ניו זילנד, כדי לראות אותם בסביבתם הטבעית ונטולת ההפרעות חייבים לנסוע לצפון של הצפון, באזורים שבו הם מרוכזים בשמורות טבע מוגנות ומשומרות היטב.

Snell's beach

הנסיעה צפונה, במיוחד לאחר החוויות הנוראיות של השבוע האחרון הייתה תענוג אמיתי. נסעתי בדד, באוטו חדש, ארגנתי מחדש את השבוע הקרוב תוך קריאה בתנ"ך המטיילים, הלונלי פלנט, והייתי אופטימי מתמיד.

העצירה הראשונה שלי הייתה ביער עצי קאורי צדדי בשם פרי.

עד אז ניחשתי איך העצים העצומים והעתיקים האלה נראים, אבל כמו שאומרים- המציאות עולה על כל דמיון... בכל אספקט! עץ קאורי ענק קידם את פני כשנכנסתי לחניית השמורה. מסביבו נבנתה בזהירות "מרפסת" כדי שאנשים לא ישקיעו את האדמה ויפגעו בשורשים שלו. הוא היה הרבה יותר גדול משחשבתי שעץ יכול להיות ורק פתח לי את התאבון לחפש עוד כאלה- וגדולים יותר!

השמורה הייתה ממש מגניבה. היא נראתה כמו נוף רגיל של יער גשם ניו זילנדי: מלא שרכים, עלווה, עצים, שיחים וכו' ואם היית מרוכז ושמת לב פתאום, בין הגזעים ראית כמה יוצאים מן הכלל. פתאום שמת לב שהם רחבים בערך פי שניים מהאחרים וכשהסתכלת למעלה ראית שהם משקיפים על כל היער הרחק מלמעלה.

משפחות ההיט שארחו אותי בשבוע הזה היו נחמדות כהרגלם, והמשכתי לאגור חוויות מוזרות ומיוחדות אצל כל אחת מהן. אצל אחת שני חבר'ה פתחו לי את הדלת, ובעלת הבית, צעירה שעובדת בעיתון מקומי הזמינה לאותו הערב פגישה של משהו שנקרא street church אליה הביתה (מסתבר שכל שבוע מישהו אחר מהם מארח). הם שמעו שאני מישראל והתחננו שאני אצטרף לשיחה ובסוף אחד מהם כ"כ התלהב שהוא נתן לי כרטיס ביקור של האכסניה שהוא מנהל בסביבה והתחנן שאני אבוא להתארח אצלם או לפחות להכיר את אשתו (...). באותו היט הכתבת של העיתון נתנה לי פאזל שהם התייאשו מלהרכיב ומסתבר שזה צולם במקום מסוים באי הדרומי שהייתי בו וצילמתי תמונה ממש דומה שלו. עד היום הוא ממוסגר אצלי בחדר ומזכיר לי את הסיפור המצחיק.

משפחה אחרת היא של גרהם וכריס שהצילו אותי בכך שהיו האחרונים ברשימת המארחים וברוב טובם הסכימו לארח אותי (כשנפרדתי מהם הם ברכו אותי ב"אותה ברכה שה' ברך את ישראל דרך משה בספר דברים פרק ו'"... –חפשו את זה J).

גם יצא לי להתארח אצל משפחת סקלטון הסקוטית ואצל יאנה ההולנדית אבל הסיפורים הצדדיים האלה יאריכו את הפוסט הרבה מעבר למה שהוא.

האטרקציה העיקרית של האזור היא מוזיאון הקאורי המפורסם בכביש 12. המוזיאון היה בתכנון עוד לפני שהגעתי כ"כ מוקדם לאזור כך שבשלב הזה כבר ממש חיכיתי לו.

כמו ישראלי טוב מצאתי קופון הנחה באחת מחוברות הפרסום באזור ובמקום 12$ שילמתי 20% פחות.

מזג האויר היה מעונן והגעתי ממש כשהתחיל לרדת גשם רציני. למזלי המוזיאון מקורה- אפילו בחלקים שמציגים גזעים עצומים של העצים המדהימים האלה כך שכל מה שהיה עליי לעשות זה לרוץ מהאוטו לכניסה. ושם, תוך כדי שאני מנער את הבגדים ומתייבש אני נתקל בשלט הזה. מצחיק..

המוזיאון היה ממש ממצה. היו שם הסברים על עצי הקאורי, על המתיישבים הראשונים שהגיעו לניו זילנד וגילו את העצים החזקים והטובים האלה והחלו להשתמש בהם כמעט לכל דבר (ובכך בסופו של דבר כמעט והכחידו אותם לגמרי מהאי).

כשזה נוגע לטבע הניו זילנדים אולי במקומות הראשונים בעולם בשמירה עליו אבל פעם המצב ממש לא היה ככה. המתיישבים הראשונים נכנסו למלחמות עם המאורים, הילידים, הביאו חיות אקזוטיות, הרסו חלקים נרחבים מהטבע בשיטתיות ולמזלם בשלב מסוים הם תפסו את עצמם והבינו שהאזור בו הם חיים הוא אחד היפים והמיוחדים בעולם והחלו לשמור עליו בקפדניות אירופאית. עדיין אני לא מבין איך הם חיים בחלק מהאזורים שם אבל תודות לאימוץ כמעט טוטאלי של מחייה ירוקה ושמוש מושכל בטבע הם מצליחים לאט לאט להחזיר את עטרת הטבע ליושנה.

יש במוזיאון תצוגה מרשימה של כלים שבהם השתמשו להרוס את הטבע סביבם- מכונות, מסורים, שרשראות, גרזנים, בולדוזרים שונים (יש להם קאטרפילר משנת 1929!!).

עם זאת, יש להם תצוגה של "איך מנסרים עץ קאורי" ומה אפשר לעשות ממנו (מדהים!!) ומעבר לזה יש להם תצוגה עוד יותר מרשימה של העצים עצמם. מסתבר שיש להם כמה סוגי עץ אורן בצבעים שונים (כמובן שצילמתי את כולם J), לאורך הקירות יש להם פלטות ענקיות של עצים שונים מניו זילנד ואפשר לראות את ההבדלים הקטנים בינהם. במרכז יש פלטת קאורי ענקית שחתוכה כמו חץ ענק שמוביל ל"מטרה" שהיא בעצם גדלים שונים של גזעי קאורי שנמצאו.

בקומה התחתונה ממש הודהמתי. מי שזוכר את הקטע מפארק היורה שהד"ר אומר שהם מצאו דרך חרקים שנתקעו בענבר עצים DNA של דינוזאורים ואז מראה להם עיגול בגודל של כדור גולף עם יתוש בפנים – אז כאלה ענברים היו בכל הקומה התחתונה. זה היה נראה כמו כספת ענקית של מינרלים צבעוניים מאיזה סרט מדע בדיוני. הגדלים היו מדהימים! היו כאלה בגודל אבטיח!! כמו בן שהייתה מחלקה מיוחדת לחרקים שנתקעו בתוך הענבר- עכבישים, פרפרים, יתושים וכו'. אילולי כאבי הרגליים שהיו לי מלהסתובב ולהתפעל מהמקום הזה הייתי נשאר שם לפחות עוד שעה. רוב הדברים האיכותיים שם, אגב, הם תרומות של לורדים ואדונים עשירים מהיסטוריית נ"ז.

משם, עם הכיוון היחידי כרגע, המשכתי צפונה והמטרה הייתה ברורה: יער וואיפיו המפורסם.

בינתיים, כיוון שזה היה יום לאחר המוזיאון ומזג האויר היה הרבה יותר טוב, עצרתי ביער טרונסון ועשיתי את הליכת חצי השעה הידועה שלו. ראיתי את ארבעת האחיות (ארבעה גזעים של קאורי אחד ליד השני שיצאו משני גזעים) ועוד כמה קאורים יפים אבל הכל התגמד לעומת המטרה הצפויה בהמשך היום.

יער וואיפיו הוא השריד הגדול ביותר שנותר מיערות הקאורי של בניו זילנד. וזה בעיקר בגלל שנמצאים אצלו כמה מהעצים המרשימים ביותר והמיוחדים ביותר בכל ניו זילנד:

טה מאטואה נגאהרה ("אבי היער") שקוטר גזעו יותר מ5 מק וסוברים שהוא עץ הקאורי הרחב ביותר הקיים היום בנ"ז והעתיק ביותר במדינה- ככל הנראה בין 4000 שנה!!.

ארבעת האחיות (שבשונה מארבעת האחיות ביער טרונסון הם פשוט ארבעה עצים תאומים שגדלים קרוב מאוד זה לזה).

המפורסם ביותר הוא הטאנה מהוטה ("הענק הגדול") העץ המרשים הזה נחשב לגבוה ביותר בנ"ז. הוא מתנשא לגובה של 51 מ' ומעריכים שגילו 1200-2000 שנה. עמדות תצלום מיוחדות נבנו בסביבתו (אי אפשר להתקרב ממש אליו) ומאות תיירים מגיעים בשביל להצטלם איתו.

Tane Mahuta

שבילים שונים לוקחים את המטיילים מהדרך הסלולה בתוך היער בין העצים העצומים ומגלים להם מראות שאי אפשר לראות מהכביש, לא משנה עד כמה נגיש עשו אותו.

אם לא הייתי ממהר להספיק את המעבורת שתיקח אותי לעיירה הצפונית ביותר בכל ניו זילנד בוודאי הייתי עושה עוד כמה מסלולים ומנסה לתעד עוד קצת מפלא הבריאה המיוחד הזה. החוויה הבאה כבר חיכתה לי ולה אני אקדיש כבר פוסט שלם.

המשך יבוא.....