אתמול החלו רשמית ההכנות לקראת החגורה השחורה. מלבד לשני האימונים הרגילים בשבוע (שהם לא תמיד רק עבודה לקראת השחורה) לשמור על הכושר התחלתי לפני כמה חודשים לרוץ בערב. מדהים כמה שהריצה שלי השתפרה, אני חייב הכל לטאקוונדו. במהלך החטיבה/תיכון היה לי מאוד קשה לסיים 2000. הייתי מסיים בערך בסביבות תשע וחצי, ולקראת הצבא אפילו שיפרתי בחצי דקה בממוצע אבל היה לי מאוד קשה לעבוד ולשפר את זה והייתי אז בשיא הכושר שלי (כלומר, עד היום.. J).

אחד הדברים המוקדמים ביותר שהבנתי לגבי הכושר שלי זה שאני מצוין בפעילויות אתלטיות כמו קפיצה לגובה/רוחק על כל סוגיהן וריצות קצרות (בעיקר כוח מתפרץ) אבל כשזה נוגע לסיבולת לב ריאה השרירים שלי פשוט לבנים מידי...

האימונים בשנים האחרונות בטאקוונדו והחימומים הקשים שלפני האימונים השתלמו בלי ששמתי לב בכלל. פתאום בחימום קשה במיוחד ששנאתי לא רק שאני מצליח להגיע לסוף שלו בלי לקחת איזו הפסקה- אני אפילו נהנה ממנו (ועושה את המקסימום תוך כדי). אין שום ספק שההשקעה משתלמת. וזה לא רק בסיבולת (שהייתה אצלי במקום האחרון)- גם הגמישות השתפרה פלאים, מסת השרירים עלתה, הקואורדינציה השתפרה (מילה קצת כללית לדברים ספציפיים שאני שם לב אליהם).

בקיצור- כשהתחלתי לרוץ לפני כמה חודשים (ואני לא זוכר אם כתבתי על זה), התפלאתי על כמה שהסיבולת שלי השתפרה. גמעתי שלושה קילומטרים בלי להרגיש רע בכלל. להפך- רק אחרי אלפיים התחלתי להרגיש טוב ולהגביר את המהירות. מאז, כל פעם שאני יוצא לריצה וממשיך וממשיך לרוץ, מאבד כבר ספירה ומחליט לעצור אני המום עד כמה הריצה עושה לי טוב ועד כמה אני נהנה ממנה...

עם כל זה זה לא מספיק בשביל החגורה השחורה. הסמינר שצריך לעבור הוא בן יומיים, 4 שעות רצופות כל פעם. לא פשוט בכל קנה מידה.

בעיטה שנקראת טימיו אפ-צ'אגי (סוג של בעיטת מספריים בקפיצה)

אני מרגיש מוכן לחגורה השחורה. היכולת הטכנית שלי לא רעה בכלל, אני יודע את כל מה שצריך בשביל המבחן. הקוריאנית שלי זקוקה לשיוף אבל דיי טובה. היכולת הקרבית שלי מספקת בשביל לעבור (אני ממש לא אוהב את הקטע הקרבי..) וכל מה שצריך לעשות זה לתקן דברים קטנים ולהוסיף חדות וכוח לכל הטכניקות. משימה שנשמעת פשוטה אבל לוקחת המון המון זמן.

יש רק שני מבחנים חגורה בשנה, אחד בחורף ואחד בקיץ. התכנון שלי הוא להגיע לאוגוסט, חודש שגם ככה עמוס ודחוס מכמה סיבות ולסיים אותו עם חגורה שחורה ביד.

בינתיים כל מה שנותר זה לעבוד קשה ולהתכונן.

אתמול, במהלך העבודה במועדון עשיתי הפסקה של שעה וחצי והעברתי אימון שמיועד להכנה לחגורה שחורה. יש כמה ילדים מהמועדון שאמורים להתכונן לחגורה השחורה בקיץ אבל המאמן שלי אומר הסיכוי שלהם לעבור הוא קלוש. הם לא לוקחים את זה ברצינות ולא משקיעים מספיק בשביל להתכונן. ההכנה חשובה ביותר לפני מבחן בסדר גודל כזה וילדים לא מבינים את גודל המעמד. זה כבר לא מבחן חגורה  שכבר רגילים אליו במועדון (יש מינימום שמונה מבחני חגורה- שרובם בכלל שלבים ולא תחלופות של חגורות בטאקוונדו, עד שמגיעים למבחן חגורה שחורה), וזה לא בוחנים יחסית מוכרים שבוחנים אותך אלא זה נבחנים מכל הארץ, הבוחנים הם בכירי המאמנים בישראל והתעודה מגיעה מההתאחדות הבין לאומית לטאקוונדו שנמצאת בקוריאה (הדרומית, כן?). המעמד בהחלט מחייב.

בעיטה אחורית (אחרי סיבוב).. באוויר J

האימון שהעברתי אתמול, וכך בע"ה יהיה כל שבוע עד הקיץ היה יריית הפתיחה בהכנות הרשמיות לקראת החגורה השחורה. מעכשיו פחות דיבורים ויותר עבודה. פירוק הטכניקות לגורמים, עבודה אינטנסיבית על הטכניקות הבעייתיות ובגדול- לבנות בצורה הדרגתית את מוכנות הגוף למבחן. להגיע אליו בשיא.

בערב, היה כרגיל אימון למבוגרים. אחי הביא מצלמה בעיקר לתעד את המאמן שלי עם אחד מהתותחים של המועדון- ילד בן 16.5 שעבר לא מזמן מבחן חגורה שחורה, זכה מקום ראשון באליפות ישראל ומתכונן לאליפות העולם בעוד כחודש. לא מזמן הוא לקח באליפות גרמניה הפתוחה מקום ראשון אחרי שהביס את אלוף גרמניה לעיני כ3000 צופים. את התמונה שולחים לעיתונות שמרבה לעשות כתבות על ענף הטאקוונדו בזמן האחרון, וטוב שכך! לא רחוק היום שבוא הטאקוונדו יעקוף בסיבוב את רוב ענפי הספורט השונים בארץ ויהפוך להיות הדבר הכי חם בשוק.

זו הייתה הזדמנות מצוינת מבחינת אחי מאז קורס הצילום שעבר להשתגע עם המצלמה ולתעד קצת אקשן. במקרה היה אימון ספציפי של קפיצות כך שאקשן לא היה חסר...

להלן דגימה קטנה מהצילומים, לא משנה כמה תמונות מצלמים אף פעם אי אפשר להגיד די. תמיד תהיה קפיצה טובה יותר וזווית צילום מגניבה יותר ותאורה איכותית יותר שתוסיף לתמונה וכו'. בינתיים זה מה יש...

"לפני"

"אחרי"
זו בעיטה עם הקיר...

מעולם לא הרגשתי טוב יותר מבחינה גופנית. הטאקוונדו ללא ספק מוציא ממני את הטוב שבי. אני לא חושב שהייתי נהנה כ"כ מאף אומנות לחימה אחרת. הבעיטות, הקפיצות, היכולת הקרבית והטכנית- כל הספורט הזה פשוט מושלם עבורי. השילוב השונה בין כל האלמנטים הגופניים שבאים לידי ביטוי בטאקוונדו... כל אחד יכול למצוא משהו שמדבר אליו ומעניין אותו. לי רובם עושים את זה. ואני שמח שאבא שלי ואחי שותפים לתחביב J