כבר כמעט שבועיים שאני עוקב אחרי האולימפיאדה והגיע הזמן להגיד כמה מילים בנושא.

האמת שהאולימפיאדה מעבירה לי לא מעט מהזמן הפנוי שיש לי עכשיו כשסוף סוף כל מועדי הא' באוני' מאחורי ויש לי קצת זמן פנוי לשרוף...

מדהים אותי המצב היום וכמה שהוא שונה מלפני, נגיד, עשרים שנה- בכמה מובנים:

המובן הראשון הוא, איך לא- ריבוי הענפים באולימפיאדה. יש ענפי ספורט כ"כ הזויים ולא ברורים (וזה עוד בלי לקחת בחשבון את "אולימפיאדת החורף", כן?) שקצת מאבדים קשר למציאות... למה, בשם ה' יש חמישה סוגים שונים של קפיצות ממקפצה לתוך המים?!? קפיצה של 3 מטר, קפיצה של 6 מטר, קפיצה של 3 מטר- זוגות וכו'... והסינים שולטים בטבלה כמעט לחלוטין! ולמה יש כ"כ הרבה סוגי צורות של שחייה??? אורכי בריכה שונים, כמויות אנשים משתנות, סוגי שחייה לבד- בשליחים-באורכי זמן משתנים... בשביל מה?? בשביל שלפלפס תהיה עוד מדליה באוסף?

השיא היה כשהייתי באיזו חנות ועל הטלוויזיה בגדול הקרינו את ריצת 6800 מטר. אותו קנייתי/אתיופי/אפריקאי כלשהו שהיה בכל הריצות למרחקים ארוכים קודמים הוביל את הריצה והם פשוט רצו..... למה למען ה' צריך לרוץ את כל המרחקים הלא ברורים האלה?!? מה זה בוחן?? מילא ריצת 1000, 1500, 2000, 3000- נו שוין, אפילו את המרתון וריצת ה10,000 אפשר להבין. אבל ריצת 6800??? למה?? (ועוד לא הזכרתי את הריצה עם המסוכות ובור המים שנראית לי מפגרת לחלוטין....).

המובן השני זה השיאים שנשברים כמו כלום. דיברו בלי סוף על חליפות השחייה המיוחדות ועל עומק הבריכה או החומרים השונים שמהם עשויים המקלות קפיצה או המקבילים וזה פשוט לא ייתכן שמאולימפיאדה לאולימפיאדה הרמה האנושית משתפרת באחוזים כאלה!! מילא לשבור שיא או שניים פעם ב- אבל בכמעט כל הענפים של המהירות/סיבולת/רוחק שיאי עולם נשברו! כשבולט רץ את ריצת ה100 המפורסמת (6.96) זה היה נראה כאילו הוא בכלל לא מתכנן לשבור שיא עולם, זה יצא לו "בטעות".... הוא הקדים באיזה מטר וחצי את כל שאר הרצים ככה שהוא בכלל לא התאמץ...

מה שכן, כל האתלטיקה- הריצות הקצרות והמהירות, הקפיצות השונות (רוחק, משולשת, גובה) עשו לי חשק ענקי לחזור לאתלטיקה וסתם לרוץ או לקפוץ בשביל הכיף... כ"כ הרבה שנים עברו מאז שסתם קפצתי לרוחק. לפני כמה שבועות יצאתי לריצה וסתם בשביל הכיף עשיתי כאילו אני בתחרות, עמדתי באמצע הכביש השומם, עשיתי "למקומות", "היכון" – ודמיינתי יריית אקדח והתחלתי לרוץ. המהירות הייתה מדהימה! הרגשתי כאילו עוד שנייה אני מתחיל לעוף. הרוח נשבה מסביבי כאילו קפצתי ממטוס והמשקפיים קפצו לי על האף עד שבקושי יכולתי לראות לאן אני רץ ורצתי עד שכאבו לי הריאות. קוצר נשימה מטורף וחיוך אדיר ליוו אותי במשך רבע שעה עד שהתאוששתי לחלוטין ורצתי שוב- אותו דבר J פשוט תענוג. כבר הרבה זמן שאני רוצה "סתם לרוץ הכי מהר" ומשום מה זה פשוט לא יוצא... נראה לי מפדח לרוץ על החוף במהירות כזו גדולה (במיוחד ליד כל הזקנים שהולכים והאנשים שעושים ג'וגינג), אבל לפחות זה אפשרי. קפיצה לרוחק (או לגובה) זה כבר משהו אחר... אי אפשר סתם ככה לצאת ולקפוץ. אבל אני מאמין שעוד תהיה לי הזדמנות.

ודבר אחרון- היום נפתחו מוקדמויות הטאקוונדו באולימפיאדה וכולנו פה מחזיקים אצבעות ומתפללים לבת אל שתביא כבוד למדינה (ולמגזר, ולענף)- הקרבות הולכים ומתחממים לקראת מחר- שאז יהיו כל הכבדים, הרציניים והגמרים השונים. בת אל אמורה להתחרות בחמש-חמש וחצי בבוקר (שעון ישראל) ואני מתכנן להיות ער ולצפות בה. היא נפלה בהגרלה ראשונה קשה מול אלופה שתהיה אתגר רציני עבורה אבל כמו שיחיעם אמר בערוץ 1 היום- מבחינת בת אל והיכולות שלה- הכל אפשרי. C

אה כן, וכבוד לצוברי ומדליית הארד שהוא מביא!!! סוף סוף קצת נחת. המשלחת הכי גדולה של ישראל אי פעם- הגיע הזמן שמישהו יעמוד בציפיות...