וזה עדיין כואב-

יש מין פצע בלב,

שפשוט מסרב להחלים.

ומין פחדים חזקים-

מה מתאים לא מתאים,

להתנתק מדברים לא טובים.

שאלות בלי תשובה,

מאהבה לאכזבה,

חסך ילדות שרודף אותי.

השלמה עם דמויות

צער על טעויות

לחפש את הָחַצִי שלי.

בין מלחמות עם עצמי-

אולי אמצא לי תשובה,

לגעגוע עמוק ולחסך בתקווה.

לחוסר אוויר לדפיקות לב לא סדירות,

בלי מי שירגיע אותי,

או ייתן לי כוחות.

ימים בלי אוויר,

רוח ריקה מתנועה.

אני יותר נעלמת,

הופכת דמות לא ברורה.

איך נופל עלי עול

לשאת את עצמי

כי אם לא בשבילו בשביל מי?