בוקר אפרורי בחוץ
כוס קפה חמה עומדת על השולחן
ליד עוגת השוקולד
הכיסא שלידי עומד דומם
ואין שום רחש
כמה קל זה להפוך כל חפץ דומם לפואטי.
אולי בגלל זה אנשים אוהבים כתיבה פואטית, זה גורם להכל להראות הרבה יותר משמעותי.
ואולי ככה אנחנו בעצם נותנים משמעות לדברים.
מחקרים טוענים שאנשים אוהבים להיות מאוהבים כי זה מפריש הורמון למוחר שנותן תחושת סימום.
וכמו ההתמכרות לסם כך אנו מתמכרים לאהבה.
אותה סיבה שגורמת לנו לאהוב כ'כ שוקולד, גם הוא מפריש לנו בדיוק את אותו הורמון למוח.
בגלל זה אדם מאוהב עושה כ'כ הרבה דברים טפשיים, במצע כ'כ הרבה וויתורים וחושב על האדם שהוא אוהב בלי הפסקה בצורה קצת מפחידה לפעמים.
כל אלה דברים שבמצב רגיל לא היינו עושים.
כל אלה הם השפעה של סימום.
אז איך אהבה נחשבת לדבר כ'כ יפה?
איך רק אדם שהתנסה בסמים יכול לגרום לסם להראות דבר כ'כ מקסים ונחשק.
איך רק אנורקסית יכולה לגרום לחוסר אכילה להראות מעשה נכון.
אנשים פשוט מצאו דרך להראות לעולם שהחיים העלובים שלהם בעצם כ'כ 'מושלמים'.
אף אחד לא רוצה שידעו שלחייו אין שום משמעות, ושום מטרה, וכולנו מסתירים את זה באותה צורה
-הפואמה-
ומה שמצחיק זה שבדיוק עכשיו עשיתי את זה ואני בטוחה שרובכם בכלל לא שמו לב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שוהיD: