4 קירות שלוחצים עלי
מליון מחשבות מרחפות באוויר
ספר,טלויזיה,מחשב,חברים,אלכוהול
לאן עוד אפשר לברוח.מי יחזיר אותי אם אני אברח רחוק מידי?
ציפיות מאוכזבות.שלא הגשמתי.נופלות ונופלות.
המראה התחושה החיוך שדהה.
אנשים מוכיחים לי עד כמה תמימה.
מוכיחים שבזבזתי את הנשמה.
פסיי הרכבת כבר שחוקים,לא כשירים לשימוש.
רק אני בין הכל לכלום.
המשיך ללכת עליהם,מרגישה את קביעת הגורלות.
מבולבלת שוב בתוך מערבולת.
אין משמאל ואין מימין.
אין מאין.אין מיש.
בעניים עצומות.מגששת אחר דלתות חורקות.
בחדר מלא אפלה.חדר מאוהר מחשיך במהרה.
ואולי זה כי הרשתי לחשוב.ואולי זה כי הפסקתי לברוח.
כמו סוס עם רטיות לעיניו ההולך ישר לא רואה לצדדיו.
הולכת אני בקוו מסורטט, קו הנשבר הוא לא מעט.
מדמיינת את היד החובקת,את החום המלטף.
מדמיינת וחייה לבד בחושך כעטלף.
אישה זקנה מרה ובלה,חייה לבד בתוך עלטה.
מנסה בכל כוחי גם אם בעל כורחי מנסה ,
כמו ביניין המועד להריסה,
חיי נופלים לערמה
