It's Only My Life

דמעות זולגות, על לחי חשופה.
מגיעות לשפתיים.
הן כ'כ מרות שאי אפשר לסבול.
המחשבה שפגעתי.
מהדהדת בראשי בלי הפסקה.
אסימון נופל.
נפילה איטית, קופץ מספר פעמים.
עושה צליל של חבטה.
עד שנרגע.
התשוקה להחזיר את מה שהיה.
חלומות של ילדה.
טעויות של ילדה.
שנאה עצמית.
הנפש כמעה לצאת החוצה.
לברוח מהגוף.
להתנקות מהכל.
בשבילים מפותלים.
דרכי אפר אינן סלולות.
הגעתי לקצה הדרך.
ואין שם אור לבן.
רק אפלה מוכרת.
וכאן הכל נגמר.

משהו התפרק

או שאולי הוא אף פעם לא היה שם?

לא,הוא היה שם

אבל הוא נגמר

ואי אפשר אפילו להבין מתי הוא באמת נגמר

ורק המשכנו לסחוב את זה

אני לא מסוגלת להתנתק

קשה לי לעבור אלאה

ואולי אני פשוט לא רוצה לעבור

במקום כל שהוא נמאס לי מהשגרה הזאת

אבל אני פשוט מחכה שיחזור

מפתחת תקוות שלא יעזור לאף אחד מאיתנו

הרי אנחנו כולנו יודעים

שמה שהיינו לפני שנה כבר לא יחזור

אבל אף אחד מאיתנו לא רוצה לאבד אחת את השני

טוב לפחות חלקנו

חלק איכזבו

ויכול להיות שגם אני אחת מהם

אבל אף אחד כבר לא מדבר

לא אומר מה דעתו

פשוט מתעלם מהמצב

חלק נעלמו לגמרי לטובת אנשים אחרים ושכחו מי באמת שם כשהם צריכים

ואפילו מפקפקים בזה

מה שעוד יותר מעליב

אני אישית פשוט בתקופה דפוקה

נעלמתי לטובת עצמי

להבין מה אני באמת רוצה מעצמי

לעבור את התקופה הזאת לבד

כי מה לעשות לפעמים צריך את זה

אתה אמרת שכדי לעבור את התקופה הזאת יש לי פה חברים שתמיד יעזרו לי

אבל זה דיי נראה כאילו כולם פה כבר איבדו עניין אחד בשני

כל אחד פשוט זורק לאוויר את הצרות שלו מתמקד בעצמו ושכוח שיש עוד אנשים, שוכח לשאול להתעניין

וגם אם שואלים. לפעמים יש מעיין הרגשה כזאת שזה רק כדי לצאת ידי חובה.שלא באמת אכפת. אז פשוט לא מספרים

האנשים האלה הם המשפחה שלי.משפחה לכל דבר.

יש תקופות ויש תקופות וכרגע כולם בבעיות שלהם.

הכל קצת התמוטט.

אז מבינים ומבליגים. ונשארים ביחד.כי מי יהיה שם אם לא אנחנו אחד לשני.

האנשים הכי אמיתיים שאני מכירה. אנשים שאני יודעת שבלעדייהם אני לא מישאני

אז גם את זה נעבור. אבל ביחד.

חבל רק שחלק פשוט ברחו ולא נשארו לעזור להתמודד.

אז זה רק מראה לנו מי ישאר שם עד הסוף ומי פשוט לא שווה אתזה.

אנשים אני אוהבת אותכם למרות הכל!

3>