It's Only My Life

ללא שם , 02:12 17/8/2008:
ולחשוב שעברת כל כך הרבה... אולי יותר מדי

 תגובה שקיבלתי על הפוסט שעשיתי ליומולדת שלי.

התגובה הזאת גרמה לי לחשוב דיי הרבה... להיזכרת בכל הדברים הכי כואבים שחוויתי עד היום, לפעמים אני לא רואה אותם אני מסתכלת על חברים שלי שעברו עד היום דברים רבים יותר ולפעמים גורעים יותר... אבל אין השוואה בין חויות של אנשים אם טובות ואם רעות, אדם אחד יתיחס למקרה בצורה פעוטה מן השני שירגיש כי זהו סוף העולם.

חזרות.פרידות.ריבים.חברים.חברות.בכי.

שמחה.צחוק.כעס.מכות.מוות.

התעללות עצמית.קשרים לא מוצלחים.

ריבים.משפחה.מחלות.תאונת דרכים.

התמודדות מול אמת קשה.לקחיי חיים.

סרטן.אבא.בן דוד.עבודה.פיתורים.עבודה.כסף.

כשאני יושבת וחושבת על זה דיי עברתי הרבה ב16 השנים האחרונות, אבל אני רואה בזה מקום ללמוד ממנו, להבין טעויות ולתקן, לפחות את חלקן. ולקבל מהן אפילו אם מעט ניסיון לעתיד.
ולמרות שאני יודעת שלא עברתי אפילו שליש אני נשארת בחיוך ויודעת שאני האבור עוד דברים וגם קשים מכך.

 נ.ב. כשיהיה לי כוח אני יעלה תמונות מהיומולדת שלי[קניתי מצלמה סוףסוף]

יומולדת 16!

הבנה של חוסר ההיגיון בעולם הזה

ואולי חוסר ההבנה הוא הגיוני יותר

כדי להיות אחד מהעולם צריך להיות צבוע

כדי להפסיק לפחד צריך לאבד את האופטימיות

נשימה עמוקה

כזאת שמרגישים בראיות

מתבצעת רק בחדר אפוף עשן

תהייה מחוסר ביטחון

שאלה מהוססת

פחד מהתשובה

ואולי חוסר ההבנה גורם להגיון להיות כל כך טיפשי

בהייה בפריטים כל כך שוליים

דחף אנושי לא מוסבר

כמיהה,רצון

ואולי הוא יעלם אחרי הלילה האחרון

סרקזם וציניות, מה שמחזיק אותנו למעלה

ואולי אנחנו רק צוחקים על עצמנו בכדי שלא יצחקו עלינו

הומור שחור מפיג את הפחד מהעומד להתרחש

ואולי הוא רק מדחיק אותו בניוחי הלב

התענוגות הקטנים שבחיים

יכולים לעשות האחד מאושר

והשני יראה בהם כמה בכך

ועדיין כל הניסיונות השבים להבנה מינימאלית

נגמרים בבלבול גדול יותר