אתה הפסקה הכי חזקה,
בפרק הכי אמוציונאלי ,
בספר הכי חזק שאי פעם נכתב.
אבל אתה רק פסקה,
ולא יותר מזה.
הספר נכתב בשבילך,
אתה היית אמור להיות הנושא העיקרי,
אולי אפילו היחידי.
אבל אתה קרעת עמוד עמוד בספר,
עד שעצרתי אותך.
וכל מה שנשאר
זו אותה פסקה קטנה,
שניצלה מידיך.
קיפלתי ושמרתי אותה
בכיס האחורי של הג'ינס.
הדבקתי אותה
בתחילת הדפים הריקים,
אלו שנשארו מהספר.
הדבקתי קצת עקום,
ואולי כל הפסקה הזאת היא בעצם קצת עקומה.
אולי כל הסיפור שלנו היה קצת עקום?
אבל את זה כבר לעולם לא נדע,
כי אתה קרעת אותו מעליך,
וקרעת עקום.
שכחתי כבר כמה זה כיף לישר את כל הפינות ואחרי כ'כ הרבה זמן סוף סוף להגיע לצורה שלמה והגיונית.
לעשות את כל השיחות האלה עם מספר אנשים שאיתם יש לך סיפור ארוך ומיוחד שהגיע זמנו לצאת אל האור,שהגיע הזמן להגיע להבנה הדדית, ולמרות שתמיד דוחים את השיחות האלה מאלפי סיבות שונות תמיד אבל תמיד ולא משנה מה, מרגישים טוב אחריהן.
ולפעמים קצת פגועים או עצובים כי פגעת או סתם מהרהרים במחשבות, אבל תמיד זה טוב
כשאת נמצאת בקשר את משלבת את עצמך עם אדם אחר גם בלי להרגיש, ובלי להבין בכלל שאת לובשת רק את הבגדים שהוא החמיא לך עליהם, והנעלים שלך שהוא אוהב, והארכת ציפורניים.
ולא כי את משתנה בשביל מישהו אחר, זה שינויים קטנים ובלתי מורגשים כמעט, שבגללם את כלל לא את, את אתם, הוא אתם, הפכתם למן ישות לא מוסברת הכלולה אחד בשני בלא כוונה בכלל.
"הזמן לעצמי" הזה כ'כ קיטשי ואני שונאת קיטש! אבל זה כ'כ נכון
להכיר את עצמך מחדש, לדעת שאת לא תלויה באף אחד ובשום דבר, לא לברוח לקשר חדש רק כדי לא להרגיש את הלבד, דווקא להיזכר שפעם ממש אהבת את הלבד הזה, של לעשות מה שאת רוצה מתי שאת רוצה בלי לתת דין וחשבון לאף אחד ולתרץ תירוצים ולתת הסברים שכמה שאת שונאת את זה את תעשי את זה בסופו של דבר.
אנשים פוחדים מהמילה לבד, ויותר מידי לבד זה באמת לא כיף, אבל כשלא יודעים לקבל את הלבד בזרועות פתוחות הוא מכאיב לך, וכשאת זאת שמזמינה אותו את עלולה להתמכר אליו בלי להרגיש בכלל
כמו יין המשתבח עם הזמן כך הוא הלבד נהיה יותר אמיתי וכיפי.
גם סתם לשבת לחשוב על מי את באמת ומה באמת את אוהבת ומה הסגנון לבוש שלך והמשקה המועדף והמסעדה הקבועה שלך והמנה שבשבילך היא הכי טעימה שם
ושוב בלי להרגיש ישתנו בך דברים קטנים כאלה שאת לא מתכוונת אליהם בכלל כמו צבע השיער והתספורת תקני בגדים חדשים תשקיעי בעצמך תתחילי לעבוד תחדשי קשרים ישנים תשקיעי בחברים תשקיעי בלימודים תבלי קצת יותר עם אמא
ולמה?כי פתאום יש לך חלל ענק בחיים שריק מכל תוכן אז את מנסה למלאות אותו בכל מה שרק אפשר ולא פוסחת על שום הזדמנות לבילוי מהנה .ואז את גם מתרגלת לחלל, ומגלה שיש דברים שהמון זמן רצית לעשות ולא עשית, ואז את עושה אותה וכ'כ מאושרת שלפעמים את חושבת שחבל שזה לא קרה קצת קודם
ושוב אותו הטקסט הישן שאת מבטיחה לעצמך שעם החבר הבא זה יהיה שונה ואת תשקיעי בעצמך ולא תזניחי ושוב את צוחקת על עצמך כי כמה שאת אומרת את זה איכשהו זה לא קורה!
למה?כי אנחנו כולנו דפוקות ככה נולדנו וככה נמות אין מה לעשות!בנות לא משקיעות בעצמן בקשר כמו שהן משקיעות כשהן בלבד!ולא משנה כמה בנות יתנגדו למה שכתבתי אתן עובדות רק על עצמכן!!!
אח אח העליות והמורדות של הלבד מדהימות באמת פעם למעלה פעם למטה אבל לפחות הלבד תמיד איתך, אני יודעת שזה לא באמת מנחם לפעמים הלבד יכול להיות מאוד קוצני ולא חברותי אבל בכל זאת הוא תמיד לבד, אסור להתנגד לו צריך להתמודד עם המציאות ולהפסיק להעמיד פנים שהכל יחזור להיות מתוק מדבש...מה שמעולם לא היה לעולם גם לא יהיה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שוהיD: