נסיעה לרומניה בלילה גנוב, כי הבחין שזמנו אוזל.
הוא אבד לי פעם בתוך איזו חנות צעצועים או משהו כזה.
כמו שעולים לא פעם על כבש מטוס, כמו שעוצרים מכונית בחריקה.
כמו שלומדים לדעת מה עומד לקרות, כמו לפני המכה.
בן אדם במנוסה - זו סיבה למסע
חליפה בסגנון הישן.
מזירת הקרבות שעתיים טיסה, אל זירת אבות אבותיו.
נמל תעופה מלא יהודים מתאמצים להראות אוניברסל.
תן לי סיבה לחיות הוא אומר ומביט בתאריך, שמונים ושבע בסתיו.
תכף יתברר שכולם טסים הלילה עד רומניה.
ככה הוא אומר ומיד מוסיף הכל בא מלמעלה.
אז למה תוקף אותי פתאום אותו פחד,
כן כמה, כמה זמן נשאר לנו יחד.
נמל התעופה ליד הדלפק, הוא חש איך ליבו מתופף.
קוצר רוח נתקף, סיגריה ביקש, למרות שהפסיק לעשן.
זכרתי תחנת רכבת, ערב חג, אני ילד ליד חיפה.
יושב על ספסל, הוא קונה לי כוס לימונד, סתיו שישים ואחת.
לא היה ברור לי לאן כולם נוסעים, איפה בכלל חיפה.
הכל התחיל לזוז אפילו הרציף, דעתי נטרפה,
אז למה, תקף אותי פתאום אותו פחד,
הו אבא, כמה זמן נשאר לנו יחד.
הכרזות ברמקול וחשמל באויר, הכל לא נבין גם אחר כך.
ראיתי אותו בימיו הטובים, עבר זמן על שנינו, הו אבא.
ברומניה קבורים הוריו ואפילו סבו, והמים עולים צלולים מהבור,
עודני זקוק לליטוף שאיחר לבוא, סתיו אחד הוא יבוא.
לא הוא לא מעז להביט בי, אם הוא יביט יכאב לו,
כך תמיד היה מתבודד כמו אי, לא לא באשמתו.
אז למה תוקף אותי פתאום אותו פחד,
כן כמה, כמה זמן נשאר לנו יחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שוהיD: