היום בדיוק 3 שבועות מאז הפרידה...
מצד אחד נראה נצח...מצד שני עבר מהר יחסית...הצלחתי לשרוד ...
עובדה -אני עדיין עומדת על הרגליים.
הרגשות כבר מתערבלים ומתמזגים...
מנסה לדמיין את דמותך, את הפנים, התווים, רואה משהו מעורפל,לא ברור.
בזמן האחרון,אני לא מצליחה להירדם בלילות, נדודי שינה, מתעוררת כל כמה שעות, מסתכלת על צג הפלאפון , מחפשת איזה סימן חיים ממך...
אתמול שלחת לי מייל קצרצר בזו הלשון:
"מה שלומך ממי? מה שלום אבא שלך? איך יצאו הבדיקות...?"
הסתכלתי על השם שלך שהתנוסס במייל , הבטתי בו כמה דקות טובות, השם הזה תמיד גרם לי לאיזשהו רטט...
פתאום הרגשתי פעימות לב מואצות, התחלתי להרגיש כיווצים כאלה בבטן..
עד לא מזמן ,הייתי בטוחה שהשם הזה זה -הייעוד, זה האביר, זה הגבר שיחיה לצידי למשך השנים הבאות.
הלוואי והיה אפשר לקבל איזשהו פרומו קטן לגבי החיים, נגיד שנה קדימה....
איפה אני אהיה? מה אעשה.....?
(תזכירו לי בהזדמנות לספר לכם על עלילותיי עם מגדות העתידות ומה הבטיחו לי וצפו לי בשנה הקרובה.....)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
