| 2/2009
 מיומנו של קול צף.
שלום יומני היקר. היום שוב צפתי... זין. גם מקס הזועם שונא קטעים שמתחזים ליומנים אישיים שאף אחד לא כותב, ובמיוחד אם זה על משהו שלא הגיוני לנהל עליו יומן שלם. חוץ מזה, אף אחד לא כותב יומנים יותר כי לכולם יש כל מני תוכנות כאלה שמשדרות לכל העולם שורה של "מה אני עושה עכשיו". כמו "נאנס ע"י דוד שלי. סטטוס: זמין". אבל החלק של הקול הצף נכון, ומקס הזועם אכן צף מפה לשם ובסוף צף לקלפי ושם נתקע כמו לווייתן מת על החוף כי לא היה יותר לאן לצוף.
בדרך כלל, מדענים לוקחים מוחות של מפורסמים, גאונים, פסיכופטים ואנשים שעשו דברים ממש משונים ושמים אותם בצנצנת עם פרמלין כדי להבין מה לעזאזל קרה שם. בתור מישהו שנמצא איפה שהוא בין הקטגוריות האחרונות, מקס הזועם מצא לנכון להקל על המדענים ולספר כבר עכשיו מה ואיך עבר לו בראש ואיך התבצעה החלטתו הדמוקרטית לגבי איזה פתק לשים בחריץ (את המוח של מקס הזועם עדיין אפשר לשים בצנצנת, אם תרצו, בתנאי שתחכו שהוא יהיה מת. לא בטוח שישאר שם מה לחקור אבל זה יכול להיות מחזיק מפתחות מגניב).
במשך זמן רב מקס הזועם צף מפה לשם. תקופה מסויימת הוא צף בכיוון של החרמת הבחירות בכלל. לטענתו, אחוזי הצבעה נמוכים במיוחד יכולים להציף את הבעיה, והמצב שבו אנו נדחפים לשתף פעולה עם המערכת ולהצביע עבור "הרע במיעוטו" גם כשהוא ממש ממש רע יוצר מצב של הנמכת סטנדרטים לרצפה. במבט לאחור, עושה רושם שזאת עמדה נכונה ומנומקת היטב ומקס הזועם לא ממש זוכר מה גרם לו לשנות אותה ולהחליט להצביע בכל זאת.
אח"כ, מקס הזועם סוג של החליט להצביע מרצ, מפלגה שהוא שונא בלהט, משום שמישהו שמקס הזועם מסמפט, אילן גילאון, הגיע בה למקום השני ברשימה. אז מקס הזועם המשיך לצוף מסביב להחלטה הזאת, תוך פלירט עם חד"ש והקישקוש הזה של מלכיאור ובמצב זה הוא הגיע להיום בבוקר. מקס הזועם התעורר בבוקר עם הנגאובר, חשב קצת על שינויים שהיה צריך לעשות בחיים שלוו ונרדם שוב. אח"כ הוא קם שוב, שתה קפה, עישן סיגריה וגרר את עצמו לקלפי במטרה לגמור עם זה.
כמה מטרים לפני הכניסה פתאום צפה במוחו של מקס הזועם מחשבה. למה, בעצם, לא להצביע לקישקוש הזה של מלכיאור במקום להצביע למרצ? הרי אילן גילאון ממילא מקום שני ברשימה וכניסתו לכנסת מובטחת, וגם ככה מקס הזועם לא רוצה שמרצ תקבל יותר משני מנדטים כי הוא מצפה בכיליון עיניים לזה שהיא תמות לאט ובייסורים כמו מפלגת האבודה. מצד שני, הרבה אנשים מצביעים בשביל הקישקוש הירוק, ומה אם יש להם בדיוק כמה שצריך בשביל לעבור את אחוז החסימה מינוס קול אחד? השמאל יאבד שלושה מנדטים שלמים וכל זה באשמתו של מקס הזועם!
מקס הזועם רצה לחשוב על זה עוד קצת אבל לא היה לו קפה, וכל הקלפיות היו ריקים חוץ מהקלפי שלו שבה השתרך תור מהגיהנום אז מקס הזועם החליט גם לא לעשן סיגריה ובמקום זה לתפוס מקום בתור ומה שיהיה יהיה.
אבל לא. איך אפשר לקבל החלטה הרת גורל לעתיד המדינה בלי לחשוב על זה אפילו קצת? אם אתה כבר מתחיל להתלבט, צריך להכניס גם את חד"ש לחישוב. ובעצם, למה אנחנו מצביעים בשביל מי שאנחנו מצביעים?
ובכן, בבחירות האלו זה לגמרי מסביב למי שנמצא במקום הראשון, וזה די אידיוטי כי אלא אם כן מדובר במפלגת זכויות הגבר, מקומו של הראשון ברשימה מובטח, אז אנחנו מדברים על המקומות הריאליים האחרונים. מקס הזועם ניסה נואשות להיזכר מי יש בחד"ש חוץ מדוב חנון וכבר התחיל להתבייש בעצמו עד הבין שזה בכלל לא בגללו אלא בגלל שיש לחד"ש קטע כזה של לדבר בעברית עם יהודים ולדבר בערבית עם הערבים ועם ליברמן ככה שאין סיבה מיוחדת שהוא יכיר מישהו חוץ מחנון. האמת, מקס הזועם לא מתרשם מחנון במיוחד.
אבל...אבל... הוא העביר מלאנ'תלפים חוקים סביבתיים וחברתיים. הנה דוגמא מצויינת למשהו שהוא לגמרי לא רלוונטי לשאלה במי לבחור. ח"כים מעבירים הרבה חוקים, אבל מי שמחליט אילו מהם יושמו, אם בכלל, הם נערי האוצר, ואנחנו לא מצביעים בשבילם. אם מישהו היה מעביר חוק שמתיר לחבוט בנערי האוצר במחבטי בייסבול בהתנדבות (ככה שזה לא יעלה למדינה כסף ונערי האוצר לא יוכלו לחסום את זה בחוק ההסדרים), מקס הזועם היה מצביע בשבילו. בת'כלס, חקיקת חוקים בד"כ לא משרתת שום מטרה מלבד לנסות לשכנע את מקס הזועם להצביע לאיזה פרזיט. חוץ מזה, נמאס למקס הזועם הקטע השמאלני הזה של לחשוב שמה שאנחנו צריכים בשביל לעשות מהמדינה הזאת מקום ראוי למגורי אדם זה עוד כמה חוקים. החוק היחיד לאחרונה שהשפיע על החיים של מקס הזועם חוקק ע"י גלעד ארדן ובגללו מקס הזועם לא יכול לעשן בבית הקפה היחיד שמקבל את כרטיס האשראי שלו (מקס הזועם מאחל לגלעד ארדן ליפול למגרסת העלים של בית חרושת לסיגרים בקובה ככה שיעשנו אותו בכל מקום בעולם שעדיין נשאר שפוי ולא אסר על זה).
כשעמד בתור, מקס הזועם התפנה להסתכל מסביב. הקלפי מוקמה בבית ספר של חב"ד והכל מסביב היה מלא בכל מני דברים של דוסים. מעליו היה מסך טלוויזיה שהקרין, בלי קול אבל עם כתוביות, סרט על הרבי מילובאביץ'. הסרט היה ממש מוזר, עם כל מני לופים קצרים שקפצו וריצדו, תמונות שחזרו על עצמן וכתוביות עם הצהרות שלא היו ממש ברורות תחבירית אבל העבירו את המסר. מקס הזועם לא היה בטוח איזה מסר הן ניסו להעביר אז היא ניסה להתמקד בדילמה שלפניו. האם לבחור במרצ, בחד"ש, בקישקוש של מלכיאור או ביהדות התורה. אכן, דילמה כבדת משקל... לכולם יתרונות ולרובן גם חסרונות... מעניין מה הרבי היה אומר... שיט!
טוב. מקס הזועם התעשת והחליט שבנסיבות אילו הוא לא יכול לסמוך על עצמו לעשות החלטה מושכלת. הוא ניגש לפוסטר של כל הפתקים והתחיל לעשות אן דן דינו בין מרצ, הקישקוש של מלכיאור וחד"ש. אחרי הסוףעלהקטינו מקס הזועם כבר לא היה סגור במאה אחוז על הטקסט אז הוא כבר נכנס לספירה ובעשר האצבע שלו הצביעה על הפתק של הירוקה-מימד. טוב, אז הוחלט, אם חייבים אז חייבים... אבל כדאי לוודא. למרות שמקס הזועם שונא את כל שלושת המפלגות האלה, הוא לא רוצה להצביע בשביל אחת מהם בלי לוודא שאכן היא יצאה לו באן דן דינו. אז מקס הזועם עשה שוב את אותו האן דן דינו והפעם קיבל את חד"ש.
ואז הגיע תורו של מקס הזועם. הוא עבר את הבירוקרטיה בקלות משום שהפעם הדוד הפסיכי שלו לא הגיע לפניו ונרשם במקום מקס הזועם (זה אפשרי כי אף אחד לא מצליח לצלוח את שם המשפחה עד הסוף ולהגיע לשם הפרטי) והגיע, אה... הקלפי. מקדש הדמוקרטיה! המקום שבו האזרח יכול להתבונן ללא הפרעה עמוק לתוך נשמתו ולקבל לבדו את ההחלטה הגורלית לעתיד המדינה. כשמקס הזועם ניסה לעשות בדיוק את זה הוא גילה שהפרגוד מגיע לו עד הסנטר ושתור של שלושים אנשים עצבניים מהשכונה מסתכלים עליו עקום. אז מקס הזועם לקח את הפתק של הירוקה-מימד, הכניס למעטפה, שם בקלפי והלך לעשן סיגריה.
למה? ובכן. אתם יודעים איך זה שבזמן בחירות, אנשים שמחליטים להצביע בשביל מישהו נכנסים לכל הקטע של הפרופוגנדה ונהיים כמו האמהות האלה שבשבילן הבן הקוף שלהן הוא צבי? מקס הזועם ראה אנשים טובים, חכמים וביקורתיים מתחילים לכתוב פוסטים שנשמעים כמו קלישאת בחירות גרועה במיוחד כשהיה מדובר במפלגה לה החליטו להצביע. הפוסטים על הירוקה-מימד היו הגרועים ביותר וחלקם נשמעו כמו תרגיל בקורס ממשלתי להכשרה מקצועית של קופירייטירים בפקיסטאן, וזה מאנשים שכותבים לא רע בימים כתיקונם. זה מביש, וגם התינוק בעל המראה הארי שלהם מביש וזאת מפלגה דפוקה באופן כללי ומקס הזועם לא מצפה מהם לכלום.
הסיבות שבגללן הוא הצביע בשבילה הן:
1. אם הם לא יעברו את אחוז החסימה, השמאל יאבד שלושה מנדטים.
2. בפעם הראשונה מאז בחירות 92 מקס הזועם ראה אנשים שמתגייסים לקדם מפלגה כלשהי על חשבונם וחשבון זמנם, בלי שיהיו חלק ממנגנון או בתור ג'וב של אחרי בצפר. מקס הזועם חושב שהמפלגה הזאת לא שווה את זה, אבל מעורבות ציבורית של אזרחים זה דבר טוב ואם תהיה כאן התרסקות מוחלטת, אולי אנשים לא ימהרו לעשות את זה שוב בעתיד.
אז הבחירות האלה הן בדיחה, וכל מה שההצבעה יכולה לעשות זה לחזק מגמה כזו או אחרת בחברה, בעיקר ברמה ההצהרתית. במקרה של הירוקה-מימד מקס הזועם זיהה מגמה טובה של מעורבות והשפעה מלמטה וזאת בהחלט מגמה שהוא מעוניין לחזק. אפילו פחות אכפת לו מה רוצים האנשים האלה, מעורבות ציבורית מלצטה זה טוב כשלעצמו.
כל הסיפור הזה הוא אמת לאמיתה, ואין בו כדי לשכנע מישהו להצביע כמו מקס הזועם או בכלל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
