| |
סאטירה, דמגוגיה זולה, העלבת עובדי ציבור בעת מילוי תפקידם, ציניות, שפה לא תקינה-פוליטית, בעיטות מעל ומתחת לחגורה, הכפשות, השמצות, פיצוצים, מרדפי מכוניות וציטוטים אמיתיים ומדומים של קלינט איסטווד. |
| 4/2009
 מקס הזועם יוצא מהמטריקס.
אתם לא מתביישים!? אין לכם נשמה? איך יכולתם לתת למקס הזועם לחיות בשקר כל הזמן הזה?
מקס הזועם היה תמים כמו תינוק בן יומו (אבל תינוק אמיתי כמו בפרסומות, לא תינוק מגודל ולא מגולח שצורח ושובר דברים כמו שהיה מקס הזועם בזמנו... טוב, לא הרבה השתנה מהבחינה הזאת במחשבה שניה). כבר שנים מקס הזועם ניזון מתקשורת כתובה כמו עיתונים ואתרי אינטרנט, וגם דברים קטנים ומרובעים שנקראים "ספרים" שהיו משתמשים בהם פעם כדי להרביץ לאנשים על הראש. כתוצאה מזה הוא פיתח תמונת עולם לפיה המדינה הזאת מתדרדרת מדחי אל דחי ועומדת ללכת לאלף עזאזלים בעתיד הקרוב. אוך, איזו טעות!
ואז, מקס הזועם קיבל טלוויזיה. טוב, לא קיבל, היא תמיד היתה שם. היא בת עשרים, יש לה מסך סדוק, היא בכלל לא שלו ומחוברת רק לוידאו שבו מקס הזועם היה מריץ קלטת פיראטית של "גלדיאטור" בכל פעם שהיה לו משהו יותר טוב לעשות. וכך מקס הזועם חי מנותק מהעולם, בתמימות ובשלווה כמו שבטי הקניבלים של האמזונאס, עד שנפל עליו איזה חבר, מהטיפוסים האלה שיש להם חוש טכני, וגילה שיש בקיר שטקר של כבלים.
הי, הוא אמר, יש לך כאן 40 ערוצי טלביזיה בחינם!
לא תודה, מקס הזועם לא רואה טלביזיה כבר עשר שנים וזה עשה לו רק טוב. יש לו מספיק זבל בראש גם בלי זה... חינם אמרת? בכל אופן, וואן פינג לד טו אנאדר וכו', ומקס הזועם מצא את עצמו עם יותר מדי זמן פנוי ויותר מדי ערוצים בטלביזיה, וכך גילה שהוא חי בסרט.
המדינה הזאת לא הולכת לעזאזל, היא כבר שם, עמוק. היא בצד השני שלו, אנחנו עמוק בתוך הצד האפל, מואה אה אה אה אה! זה דבר אחד לקרוא בעיתון שליברמן נחקר חמש שעות ביום מאז שהוא נבחר, דבר אחר לגמרי לראות את הפרצוף המכוער שלו מספר שהוא "נפגש עם החבר'ה ממחלקת החקירות ונהנה מכל רגע".
מקס הזועם נהיה אחת מהזקנות המשוגעות האלה שגרות עם חתולים וצועקות על הטלביזיה, אתה לא נפגשת על החבר'ה יא זבל, אתה נחקרת במשטרה (אגב, בכל צילום שלו יש מאחוריו איזה כוסית, אתם חושבים שהיא "עוזרת אישית" או משהו?).
פעם מקס הזועם חשב שהפוליטיקאים שלנו טפשים כמו נעל, עילגים כמו טרזן ומגעילים כמו הרצפה של השירותים בתחנה המרכזית של אופקים, ואז הוא ראה את הפרצופים שלהם ושמע את הדיבורים שלהם וגילה שהיה אופטימי. כל מורה בכיתה א' היתה שולחת אנשים כאלה לכיתה הכי טיפולית במוסד מופרט לחינוך מיוחד. רבאק, תסתכלו על הפרצופים האלה. מה זה לעזאזל? שמישהו יתן למקס הזועם את הכדור הכחול, מקס הזועם רוצה חזרה למאטריקס.
ואברי גלעד (או שזה היה ארז טל? מקס הזועם אף פעם לא הצליח ממש להבדיל בינהם), איך זה קרה? רק אתמול הוא היה ב"העולם הערב", איך עשו ממנו מנחה של שעשועונים מעפנים, מי רואה את החרא הזה ולמה יש לו מבט כזה מת בעיניים? ולמה בכל הערוצים יש רק כל מני מגעילים שמזיינים את השכל או מבשלים דברים כמו אוסו-בוקו על מצע קוסקוס אורגני מזוגג בקראסט סוכר חום עם מתז קצף פסיפלורה בזמן שאיזה שמן מכוער צועק עליהם. מקס הזועם חשב שזה מספיק גרוע לראות טלביזיה שש שעות ביום כשהם הראו סדרות כמו סיינפלד וסרטי קולנוע. סרטי הקולנוע היחידים שמקס הזועם מצא עכשיו זה סרטי קונג-פו מאואיסטיים משנות השבעים. אין כמו הקלאסיקה, כמובן, אבל מה עם קצת גיוון?
בנסיון נואש לברוח מהמציאות מקס הזועם זיפזפ לערוץ אחר ונפל על סרט תעודה על פליטים אפריקאים שמנסים להגיע לספרד בסירות דיג. עובד פשוט, עמח'ה, של משמר החופים נשאל למה בכלל ספרד צריכה לזרוק כסף על למשות מהגרים לא רצויים ממים בינלאומיים. הוא בהה בשואל הישראלי (הורוביץ) בחוסר הבנה. הם בני אדם, ענה. ופוליטיקאי ספרדי שהתראיין שם אמר שהספרדים צריכים להבין שכל הכדור הזה הוא עולם אחד וספרד היא חלק ממנו, מה שקורה לו קורה גם לה. ורק לפני קצת יותר מעשרים שנה היה להם משטר פשיסטי. אז אולי גם כאן לא הכל אבוד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
