| |
סאטירה, דמגוגיה זולה, העלבת עובדי ציבור בעת מילוי תפקידם, ציניות, שפה לא תקינה-פוליטית, בעיטות מעל ומתחת לחגורה, הכפשות, השמצות, פיצוצים, מרדפי מכוניות וציטוטים אמיתיים ומדומים של קלינט איסטווד. |
| 10/2006
 סכנה קיומית (חלק ראשון).
אתם יודעים, אם יש משהו שהעם היושב בציון מכור אליו יותר מאשר לחומוס, זה "הסכנה הקיומית". ובדיוק כמו שכל עמישראל הולך לחומוסיות הלא נכונות (נדחסים במסעדה הלבנונית המעפנה באבו-גוש בשבת למשל) כך כולם מפחדים מהסכנות הקיומיות הלא נכונות.
הסכנות הקיומיות האמיתיות נמצאות בעמודים האחוריים של העיתונים, זה לא אחמדיאיך קוראים לו (מישהו כבר נסגר על איך מבטאים את השם שלו לעזאזל?) ולא הערבים הם אותם ערבים והים הוא אותו ים. הסכנה הקיומית היא הטמטום שלנו ולא שום דבר אחר. אז כשירות לציבור, מקס הזועם מגיש סדרה של כמה מתסריטי האימים של העתיד, שלא תגידו שלא אמרו לכם.
תסריט אימים מס'1: בדואים.
היום הופיעה ידיעה קטנה ב"הארץ" על כפר בדואי קטן. הוא הוקם לפני משהו כמו מאה שנה בתקופת השלטון העות'מאני. הוא היה שם גם בתקופת השלטון הבריטי והגיע בשעה טובה גם לשלטון הישראלי. הממשלה הקימה שם מרפאה, אבל לא הכירה בקיומו של הכפר, שקיים מכל בחינה חוץ מאשר מבחינת הבירוקרטיה הישראלית. מאוד נוח, כשלא מכירים בכפר גם לא חייבים לו כלום ושומרים את האופציה לדפוק אותו בעתיד לפי הצורך. עכשיו הוציאו לו צו הריסה עקב "אי חוקיות", בקשתם של התושבים לקרקע חלופית נדחתה משום שהם "לא מבינים בחקלאות" (סביר להניח שיתנו את הקרקע ליהודי תמהוני שיגדל עיזות אורגניות או משהו) והם נדרשים לעבור לחממת הפשע וההזנחה שנקראת "רהט".
הציבור הבדואי היה הזדמנות חד פעמית עבור הציונים. ציבור לא עויין ומשתף פעולה שהיה אפשר לטפח כדי להדגים מה ייעשה ל"ערבים טובים". זאת היתה יכולה להיות הוכחה ניצחת לסיפור הסבתא לפיו היחס המפלה והמשפיל לערבים אזרחי המדינה נובע מסיבות בטחוניות ולא גזעניות. אז הבדואים היו "ערבים טובים", לא עשו בלגאן והלכו לשרת בצה"ל.
אנחנו לקחנו להם את האדמות, שיכנו אותם בעיירות נידחות שהפכו, ללא השקעה ועידוד מצד המדינה, למרכזים של פשע, אבטלה ובורות ובנינו את איזור התעשייה המזהם ביותר בארץ בלב איזור המחייה שלהם. אנחנו הפכנו אותם מהזדמנות לבעיה ואם זה לא מספיק, אנחנו מנהלים נגדם קמפיין מתוזמר שמציג אותם כ"פצצה מתקתקת".
וזה נכון, הם אכן פצצה מתקתקת, ואנחנו אלה שחיברו את החוטים והפעילו את השעון. הדור הצעיר כבר לא פראייר. הם ראו את הקצין הבדואי שחוזר מהלחימה בעזה ומוצא בולדוזר הורס את ביתו בכפר ה"לא מוכר", הם כבר לא יתגייסו. הם כבר יודעים שללכת עם המדינה בטוב לא עובד, הם יודעים שלמדינת ישראל יש עבורם מקלות ולא גזרים.
אז עוד כמה שנים תפרוץ איתיפאדה בדואית, והיא תהיה מוצדקת כמו שהיא תהיה בלתי נמנעת. זה יתחיל בהפגנות, חסימות כבישים והשחתת רכוש ממשלתי. המשטרה ומג"ב יגיבו בירי כדורי גומי ואולי גם נשק חם (משהו שבשום אופן לא יעשו למפגינים יהודים).
הלוויותיהם של ההרוגים יציתו מהומות דמים שאליהם יצטרפו גם פלסטינים אזרחי ישראל. הציבור היהודי, שלא שם זין על הבדואים כל זמן שהם ישבו בשקט, יגיב, כהרגלו, בפאניקה ובהסטריה.
היהודים יגידו שזה היה צפוי, אנחנו היינו טובים אליהם אבל הערבים הם אותם ערבים והים הוא אותו ים וידרשו לדכא את המרד ביד קשה. מי שיתמוך בתביעותיהם של הבדואים יוקע כבוגד ועוכר ישראל, ויקשה עליו לעשות זאת עקב ההקצנה הבלתי נמנעת בעמדותיהם, שביחד עם ההקצנה המקבילה בעמדותיו של הציבור היהודי והאלימות הגוברת יקשו על נקיטת אותם פתרונות שכל כך קל ליישם היום ויובילו אותנו לבחירות בין פתרונות מרחיקי לכת יותר ויותר.
הפרנויה של הציבור היהודי, הבורות לגבי הסיבות להתקוממות, הנטייה האוטומטית לפתור כל דבר בכוח וההתלהמות הלאומנית והגזענית שכבר עכשיו מופנית כלפי הבדואים ייצרו מצב של "איתנו או נגדינו". וכשנצייר את הקו בחול, הבדואים יהיו נגדינו, ואיתם הפלסטינים אזרחי ישראל ואולי גם הדרוזים. בואו לא נשלה את עצמינו, הנאמנות של הדרוזים, כמו של הבדואים, איננה ללא תנאי. גם הם לא יהיו מוכנים לספוג לנצח את היחס שמקבלים לא-יהודים במדינה הזאת ואולי יפיקו כמה לקחים מסיפורם של הבדואים שכמוהם, הימרו על הסוס הציוני והפסידו.
המדינה תיקרע במלחמת אזרחים בין ערבים ליהודים, ואת שני הצדדים יובילו אותם מתלהמים שיגידו "אמרנו לכם" ושבמו ידיהם הגשימו את נבואותיהם השחורות.
משטר צבאי יוטל על כל הלא-יהודים, והפרקטיקות הדיקטקטטוריות יופנו גם כלפי הציבור היהודי שנגוע, כזכור, בבוגדים ומשתפי פעולה. ובכלל, דמוקרטיה זה טוב ויפה... בשביל מקומות כמו שוויץ, כאן אנחנו בסכנה קיומית.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
