| |
סאטירה, דמגוגיה זולה, העלבת עובדי ציבור בעת מילוי תפקידם, ציניות, שפה לא תקינה-פוליטית, בעיטות מעל ומתחת לחגורה, הכפשות, השמצות, פיצוצים, מרדפי מכוניות וציטוטים אמיתיים ומדומים של קלינט איסטווד. |
| 10/2006
 ראש שמחתי.
בערך בזמן שירושלים נהרסה, בשנת 70 לספירה, חי באלכסנדריה פילוסוף יהודי בשם פילון האלכסנדרוני (וואי איזה קטע... קראו לו אלכסנדרוני והוא גר באלכסנדריה חחחחחחחחח...).
אחרי שהרסו את ירושלים פילון אמר שבעצם אנחנו לא ממש צריכים אותה, כלומר את ירושלים של מטה, זאת שעשויה מאבנים וטיח. אנחנו לא צריכים אותה כי יש לנו את "ירושלים של מעלה", זאת ירושלים של הפנטזיה, האידיאולוגיה והסמליות. אז היהודים עזבו את ירושלים של מטה והתפזרו בכל העולם כשהם נושאים אתם את ירושלים של מעלה ארוזה בתוך ספר.
למה מקס הזועם מספר לכם את האנקדוטה ההסטורית הקטנה הזאת? ובכן, גם היום יש ירושלים של מעלה וירושלים של מטה. ירושלים של מעלה היא כבר לא העיר המיתולוגית והפנטסטית שמסמלת את כל הטוב בעולם כמו שהיא היתה פעם. היום ירושלים של מעלה היא בלון ממולא באוויר חם של התלהמות וצדקנות. פוליטיקאים פוצחים בצווחות של סבתא מהשטעטל שהנכדה שלה ברחה עם גוי כל פעם שמזכירים את העיר הזאת. הקלישאות שמשחרר כל פוליטיקאי מתחיל בעניינה של ירושלים הוכחו מדעית כעולות במספרן על המינויים הפוליטיים של צחי הנגבי, משומשות יותר מהרפורמות ה"מהפכניות" של ביבי, עלובות יותר מיוזמות השלום של ביילין וריקות יותר מהמוח של רוחמה אברהם.
בזמן שעמישראל (שהיה בירושלים פעם אחת: בסדרת חינוך בצבא שבה ביקר בכותל ובגבעת התחמושת) משנן את "אם אשכחך ירושלים..." בחתונות שלו, ירושלים של מטה, העיר האמיתית שבה חיים אנשים אמיתיים עם בעיות אמיתיות נשכחת.
ירושלים האמיתית היא אוסף של פרברי שינה עלובים ושיכונים מתפוררים שפזורים על גבעות אסטרטגיות מסביב למרכז עיר מוזנח וחסר חיים, משובץ במתחמים סגורים של דירות יוקרה לעשירים שמגיעים מאמריקה פעם בשנה ומשאירים את דירותיהם ריקות שאר הזמן, תחום בשכונות חרדיות מסתגרות מצפון ועיר ערבית במזרח.
את האוניברסיטה ומעונות הסטודנטים, בדיוק מה שהיה יכול להחיות את מרכז העיר, תקעו בתוך מפלצת ארכיטקטונית בחצי הדרך ליריחו, הר הצופים. את הכותל הפכו למגרש מסדרים, את השכונות הישנות הורסים כדי לפנות מקום לבניינים שאף אחד לא צריך ואת הקניונים האפלוליים-התחליף העכשווי למרכז העיר, מפזרים בכל מני מקומות שכוחי אל.
עכשיו הפוליטיקאים עומדים, כמו שהם עשו כבר עשרות פעמים בעבר, "להחיות את העיר". איך עושים את זה? כמו תמיד: בונים עוד פרבר שינה מפלצתי איפה שהוא מחוץ לעיר. הקורבן הפעם: הרכסים שממערב לירושלים שמתהדרים בנוף יפה, מעיינות עתיקים ושרידים של חקלאות בשיטות תנכ"יות. בשיכונים המלוקקים הנ"ל יגורו משפחות בורגניות שיעבדו כנראה בשפלה, יעשו קניות בקניון השכונתי ויגיעו לירושלים רק בסדרות החינוך של הצבא.
זהו הפער הבלתי נסבל בין הממבו ג'מבו המתחסד על ירושלים הנצחית-לבו של העם היהודי-תשעה קבין של יופי-מאוחדת לנצח נצחים-עירו של דויד המלך ידה ידה ידה לבין היחס המחפיר שזוכה העיר הזאת מכל מי שיש לו יד בניהולה. מסתבר שמילים גדולות הן בחינם, אבל על פרוייקטים נדל"ניים עושים הרבה כסף אז עם כל הכבוד, יש סדר עדיפויות בחיים.
מהחייאה אמיתית של מרכז העיר וניצול פוטנציאל הדיור הקיים בה אף אחד לא ירוויח כסף.
זאת עבודה קשה, לשפץ, לשקם, להלחם בפשע, לדאוג לילדים ההומלסים שמסתובבים בעיר, להחזיר את האוניברסיטה העירה. בקיצור, עבודה אמיתית. הרבה יותר קל לתת לכנופיה של כרישי נדל"ן להשתולל, לקבל מהם קצת ג'ובות ולרכב על גב תמיכתם לתפקידים בכירים (לתשומת לבו של אולמרט שכל גדולי הקבלנים בארץ נמצאים ברשימת התורמים שלו).
איך היו אומרים פעם? "איכה היתה לזונה קריה נאמנה".
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
