| |
סאטירה, דמגוגיה זולה, העלבת עובדי ציבור בעת מילוי תפקידם, ציניות, שפה לא תקינה-פוליטית, בעיטות מעל ומתחת לחגורה, הכפשות, השמצות, פיצוצים, מרדפי מכוניות וציטוטים אמיתיים ומדומים של קלינט איסטווד. |
| 10/2006
 יש מצב לכאפה.
בואו נגיד את זה ככה, אם אחד מילדיו העתידיים והמדומיינים של מקס הזועם יחליט יום אחד לבדוק מה קורה לחתול אם מכניסים אותו למיקרוגל פועל, מקס הזועם יכניס לו מכות רצח. אחר כך הוא מן הסתם ינשל אותו מהירושה (לא הפסד גדול) וישלח אותו להתחנך בפנימיה צבאית בהונדורס.
גם מקס הזועם עצמו חונך בצעירותו ע"י כאפה. כשמקס הזועם היה ילד צעיר ויפה שכל העתיד לפניו, היא היה נוהג להטריד נוסעים באוטובוס. אז יום אחד, כשהוא היה עסוק בלדרוך על רגליים של זקנות ולהרביץ "בטעות" עם התיק לנשים חסרות ישע, איזה זקן קרא לו. מקס הזועם ניגש אליו, והזקן הכניס לו לאטמה שהדביקה אותו לחלון. זה עבד כמו קסם.
העניין הוא, חוץ מזה ששימוש באלימות מצביע על חוסר יכולת לפתור את הבעיה בדרכים אחרות, מצביע על הרבה כשלים קודמים ולעיתים קרובות מייצר בעיות חדשות במקום אלה שהוא פותר, שאין שום דרך בעולם לעגן הרבצה מידתית לילדים בחוק.
הנסיון לעגן בחוק כל דבר קטן הוא דפוק כשלעצמו (כמו שיעידו הצעת החוק הדבילית לסגור פאבים ב-2 בלילה ודבריה הנכונים של ראש הסניגוריה הציבורית לגבי כך שענישה לא תפתור את נושא האלימות המינית).
לכן, החוק חייב לאסור באופן מוחלט על הכאת ילדים. לא בגלל שאסור לעשות את זה בשום מקרה אלא בגלל שהחוק לא מסוגל להבדיל בין הלאטמה המוצדקת שקיבל מקס הזועם בצעירותו לבין התעללות בילדים סתם. אם החוק יתיר הכאת ילדים, יהיה הרבה יותר מהדבר השני מאשר מהדבר הראשון והסיבה לזה היא שעל כל אחד שיתן לילד שלו כאפה פעמיים בחיים, בצדק ובדיוק במקום הנכון, יהיו אלף שבשבילם לא יהיו מכות כחינוך אלא מכות כתחליף לחינוך. זה כבר משהו אחר לגמרי כי ילד שמקבל כאפה פעם בחיים מבין שהפעם הוא עבר כל גבול, ילד שמקבל כאפה כל יום לא מבין מזה כלום וסתם גודל להיות מבוגר דפוק כמו ההורים שלו.
הנקודה היא שאנחנו צריכים להבין ששימוש בחוק כתחליף לחינוך, שיקול דעת, השקעה ובעיקר KNOW HOW, משמעו הסרת האחריות האישית והשיפוט המוסרי שלנו כבני אדם והעברתה לכנופיית המפגרים והמושחתים שמחוקקת את החוקים הנ"ל.
המשך בפוסט הבא...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
