| 7/2007
 קוים לדמותו. מאמר תגובה.
ובכן, מאמר תגובה לשם שינוי, למה לא? שיח פורה ומפרה בין בלוגים, המתכון האולטימטיבי לשלום עולמי והצלת הילדים הרעבים מאפריקה.
הפעם על שולחן הניתוחים, מאמרו של אורי רדלר בפיאודליסט היומי: הקפיטליסט, קוים לדמותו. למען האמת, מקס הזועם ציפה מהכותב הנ"ל לקצת יותר מאשר מיפוי סטריאוטיפים נפוצים על קפיטליסטים באשר הם, הוא היה מצפה לקצת "קוים לדמותו" אמיתיים. כל מה שהוא קיבל היה אפיון בסגנון "מחפש את שביל הזהב ושופט את המציאות ללא משוא פנים", ואם יש שם בחוץ אדם אחד שלא חושב כך על עצמו, מן הראוי לפחלץ אותו ולשים אותו במוזיאון הטבע לצד "ביגפוט".
אז כמו תמיד, מקס הזועם נאלץ לעשות את העבודה השחורה בעצמו, אז מקס הזועם מציג: התשובה האולטימטיבית לשאלה "מה זאת החיה הזאת שנקראת קפיטליסט"?
אבל לפני כן, נדבר על המנהג המשונה של הכנסת אורחים, והמידה המגונה, לדעת קפיטליסטים בכל אופן, המכונה "אלטרואיזם". דמיינו מאהל בדואי במדבר, שאליו מגיע הלך רעב, צמא, ועייף. תושבי המאהל יארחו אותו, יאכילו וישקו אותו, ולא יפגעו בו. אין שום משטרה שתבוא ותעצור אותם אם לא יעשו זאת, ואולי הם בעצמם לא יודעים למה הם חולקים את המעט שיש להם אם אדם זר שאם לומר את האמת, יכול ליפול ולשבור את הראש ברגע שיצא מהמאהל ולהם בכלל לא יהיה אכפת.
הנוודים האלה הם אינטרסנטים. הם יודעים שיום אחד, גם הם יהיו במצב כזה, והם רוצים לקבל יחס דומה. הם גם רוצים לשמוע מה יש לו לספר, אולי יש לו מידע חשוב עבורם. ואולי הם פשוט עייפים מלהתבשל במיץ של עצמם ובא להם לגוון את החברה.
אבל זה לא הכל. למרות שאין חוקים ואין משטרה, יש קוד תרבותי. הנווד שיפר אותו יהיה מוקצה מחמת מיאוס וינודה מחברת הנוודים.
אם הייתם בדואים אחרים, הייתם מנדים מתוככם את המאהל הסורר, ולא הייתם עושים את זה בגלל שהוא "לא בסדר", הייתם עושים את זה בגלל שהוא דפק אתכם. רגע, הוא לא דפק אתכם אלא סתם מישהו שהלך לאיבוד, אתם תגידו. ובכן, לא. הוא דפק אתכם בגלל שברגע שהוא שבר את שרשרת הסולידריות, אתם כבר לא יכולים להיות בטוחים שמישהו יציל אתכם כשאתם תלכו לאיבוד ותהיו רעבים וצמאים. אתם תנדו אותו כי עשה את הפשע הבלתי נסבל ביותר בטבע, הוא פגע בסיכויים שלכם לשרוד ולהתרבות.
ההבנה שאנחנו צריכים אנשים אחרים כדי לשרוד ולהתפתח היא טבעית עבור בני אדם כמו נשימה. מאז שירדנו מהעצים, אנחנו חיים בקבוצות, מפתחים מערכת יחסי גומלין עם אנשים אחרים ומבססים את יחסי הגומלין בתור קודים תרבותיים. כל זה קורה באופן טבעי ברגע שיש יותר מבן אדם אחת בסביבה.
מאוחר יותר, כנופיות של שודדי דרכים התמסדו והכפיפו את הנשדדים לשלטונם. הם כינו את עצמם בשמות כמו "מלך" או "ראש ממשלה", ואת מעשה השוד הם כינו "גביית מיסים". כך התפתח מושג ה"מדינה". אותה מערכת של קודים תרבותיים, אבל מונעת ע"י אינטרסים של קבוצות אליטה נצלניות ומתוחזקות בכוח הנשק.
המערכת האנושית של סולידריות ועזרה הדדית הוחלפה במערכת נצלנית של תלות הדדית.
האיכר נתן מחצית מיבולו ללוחמים שישבו וגירבצו, בתקווה שאלו יגנו עליו מלוחמים אחרים שרוצים את היבול שלו. האיכר היה תלוי בלוחם לבטחונו האישי, ולכן עשה את מה שהלוחם אמר לו לעשות.
חלק מהיבול שנלקח מהאיכר ע"י הלוחם, שעכשיו קרא לעצמו "אציל" חולק למשרתים, לבלרים, בנקאים, וסתם מלכחי פינכה. וכל האנשים האלה עשו מה שהאציל רצה, שכן הם היו תלויים בו למחייתם.
המערכת הזאת גדלה, התפתחה והסתאבה, עד שהפכה למה שאנחנו מכירים היום בתור "המדינה המודרנית". המדינה המודרנית היא תוצר של עידן הרציונליות. כל דבר בה מוגדר, מחוקק, כתוב, ממוסד ומאורגן. יש בה ספרי חוקים שיכולים למלא האנגר. כל מערכת היחסים בין בני האדם מוסדרת בהם, ויש משטרה שאמורה לכפות ציות.
לרובינו, המערכת הזאת היא דבר מובן מאליו. אנחנו לא מכירים שום דבר אחר. עבור חלקינו, המערכת הזאת בלתי נסבלת.
אז הקו הראשון לדמותו של הקפיטליסט הוא זה: קפיטליסט הוא מישהו שלא יכול לסבול את מסגרת המדינה, אבל אף על פי כן, הוא רואה אותה כמשהו שמובן מאליו".
רק במדינה המודרנית המשגשגת, עם המשטרה ובתי הסוהר שלה, יכול היה להתפתח הרעיון שבן אדם יכול לדאוג אך ורק למיקסום הרווח של עצמו. רק אנשים שרואים את ביטחונם הפיזי, התזונתי והתרבותי כמשהו מובן מאליו יכולים לטעון שהם עשו את הונם במו ידיהם ושהם לא חייבים שום דבר לאף אחד. רק אנשים ששכחו שאנחנו בסך הכל חיות, וכשנפסיד שלוש ארוחות נחזור להיות אנשי מערות, יכולים להתבכיין על זה שאין להם את ה"חופש" לזרוק הלך רעב וצמא למות במדבר אם זה מה שבא להם לעשות.
הקפיטליזם התפתח ביחד עם המדינה המודרנית, הם אף פעם לא היו נפרדים. והקפיטליסט הוא התוצר המובהק ביותר של המדינה המודרנית. הקפיטליסט הוא ילד מפונק שקיבל מהמדינה את כל מבוקשו, ועכשיו בוכה על זה שמכריחים אותו לשלם מיסים כדי לעזור למובטלים, שמכריחים אותו לשלם שכר מינימום, ושלא נותנים לא לבנות מפעל מזהם שבא לו לבנות כדי לעשות עוד כמה ג'ובות.
בלי המדינה והביטחון שהיא מספקת, הקפיטליסט היה מקבל זריקת מציאות ארוכה וכואבת. בלי המדינה, המקומיים היו תוקעים על עמוד את הראש של הקפיטליסט הראשון שהיה מזהם להם את הנחל. בלי המדינה והמשטרה שלה, קפיטליסט שהיה מנצל עובדים היה נבעט אל המדבר, והעובדים היו מפעילים את המפעל שלו בעצמם.
במשך מיליוני שנים, היחסים בין בני האדם התבססו על הדדיות. אני אעזור לך ואתה תעזור לי, ואם תדפוק אותי, אני אעשה מהביצים שלך חביתה. זה מה שאנחנו, בני אדם.
רק המדינה שינתה את זה, ורק המדינה המודרנית המציאה חוקים לפיהם אדם אחד יכול להעסיק מאות אלפי עובדים בשכר רעב. בלי המדינה והמשטרה שלה, זה לא היה קורה.
אז הקפיטליסט, כמו כל ילד מפונק שקיבל הרבה יותר מדי ורואה את זה כמובן מאליו, מתחיל להחזיק מעצמו "מורד".
מכירים את הילדים העשירים ה"מורדים" האלה? אלה שיורדים על אבא שלהם ושונאים אותו בגלל שהוא לא נותן להם את ה"חופש" לעשות מה בזין שלהם עד הסוף אבל עדיין חיים על חשבונו? זהו הקפיטליסט. ממוסד, מפונק, מרוצה מעצמו, צדקני, לוקח את התיאוריות של עצמו יותר מדי ברצינות (מקל של מטאטא בתחת), תלותי ובכיין, שכל עולמו והתיאוריות הפלצניות שבנה היו קורסות תוך מאית שניה ללא קיומה של המדינה המודרנית.
אז מאחורי הפוזה של "המורד", נמצא אדם שהוא בשר מבשרו של הממסד. ההגנה הממסדית עבורו היא כמו המים עבור הדג, הוא לא מודע לקיומה. לכן הוא עסוק בלהתבכיין שלא נותנים לו להשתין בתוך המים. זאת הדאגה הכי גדולה בחיים שלו. זאת הסיבה שברגע האמת, כשבועת הביטחון המדומה תתנפץ והקפיטליסט יצטרך להסתדר ישירות עם בני אדם אחרים, ללא התיווך של חוקי המדינה, הוא יהפוך את עורו ויתמוך, למרות הפקה-פקה שלו על "חירות", בכל דיקטטור ורוצח שיטבח באזרחים הלא מרוצים ויאפשר לו לשמור על החיים הטובים שהוא השיג במסגרת המדינה המודרנית.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
