אישית לוחצת

עלי מוהר המריא למסעו האחרון עם אווזי הבר. לא ממש הכרתי אותו, למרות שעבדנו ארבע שנים באותו

עיתון. אבל פעם אחת התמזל מזלי והוא שמח לתרום את חלקו לפרויקט "פעוטים היינו - עשרה זאטוטים

בדימוס נזכרים בספרים האהובים של ילדותם" במוסף הספרים והמוזיקה של "העיר" שערכתי. אהבתי

את דייקנותו היתרה בכל הקשור במילים, את פזמוניו המעודנים שחיוך של ילד משוך עליהם, את התל

אביביות של מרפסות וסנדלים בים שהיתה כל כך טבועה בכתיבתו. הנה הדברים, היפים כמו שיר,

שכתב על ספרי ילדותו: