LoVe ItS NoT AlL...

והנה שוב אותה הרגשה.."בדידות" קוראים לה..היא רודפת אחריי ובעצם כבר השטלתה עליי..

ואין בן אדם מספיק חזק ואוהב אשר יוכל לשבור את הבדידות שלי..

לא קיים בן אדם מספיק רגיש וחמים מספיק נחמד ונעים שיוכל לתת לי להרגיש שהיא איננה.

ושוב עם מבט עצוב על החלון מסתכלת אחוצה במבט של צער וכאב..לא יכולה להמשיך זה צורב..

והגורל הבטיח לבוא אליי עם סכינים ולימונים לסוף הנצחי..

ושוב חושבת למה קיימים החברים?..למה קיים בן זוג אוהב? הרי במילא בסוף יהיה כואב?..

אולי זה סתם צחוק מפחיד מהגורל..אשר נותן לנו להרגיש שהנה.עוד שנייה זה טם.

 ושוב החשיך..אין  אור הכל שקט..רוח לא נושבת..ונירא כאילו אני נימצאת בבית קברות..

רק מרגישה טיפות חמות שזולגות על הלחי ללא הפסקה..

התיישבתי באותו ספסל ישן ליד העץ של העורבים..עם שמלה לבנה ישנה וקרוע...לחכות לתקווה שלי

שאולי יום אחד יעבור מישהו בכרכרה שיהיה מספיק חזק ואוהב להראות לי שעם הכאב והבדידות אפשר יהיה להתמודד.

פאולה.