שבוי העבר

אוקטובר 2003

התעוררתי ב - 8 בבוקר על השעון. זה היה די מוזר, בהתחשב בעובדה כי הייתי שתוי מעט והלכתי לישון אחרי פעילות סוערת באיזה 4 בלילה. אבל הייתי במצב רוח ממש טוב, כך שלא הייתי עייף או מותש כלל. קמתי לפני כולם, פתחתי את החלון ויצאתי החוצה למרפסת לעשן. הסתכלתי על הנוף המקסים של רודוס, ופשוט חייכתי לעצמי. עשית את זה דודי. אתה לא בתול עוד!

האמת היא, שזה היה כיף, אבל לא כמו שחשבתי שזה... זה ממש לא כמו לדחוף את ה - *** שלך לעוגת פאי אמריקאית, זה לא כמו לאונן וזה לא כמו שום דבר אחר שניסיתי. זו הייתה משימה די קשה ומתישה הייתי אומר.. אבל אין ספק שבסופו של דבר נהניתי ממנה. מה שכן, אני בטוח שאם אעשה את זה עם מישהי שממש תחרמן אותי או מישהי אני ממש יאהב, אז זה יהיה אחרת.. הזמן יגיד את שלו.

כולם התעררו. הלכנו לאכול ארוחת בוקר במלון. אני ועומר עוד לא דיברנו. לא הוצאנו הגה מהפה. סוג של בושה כזאת על מה שעשינו, אבל לא ממש. לא יכלנו פשוט לספר כולם מה עשינו אתמול בלילה. מצד שני, גם לא יכלתי לדבר עם עומר על זה. תמיד היינו חברים טובים, והיו לנו הרבה סודות משותפים וזכרונות מרגעים אינטימיים של כל אחד מאיתנו. אבל פה זה משהו חדש. משהו שאולי הרחיק לכתמעט. שנינו מאבדים את הבתולים ביחד, באותו חדר, שומעים אחד את השני, זה אולי כבר היה מוגזם. אני זוכר רק שקיוותי שכל הקטע הזה יעבור מהר, ושנחזור למה שהיינו. אפילו לא צריך לדבר על זה.

האמת היא - מעולם לא דיברנו על זה שוב.

יצאנו לטייל ברודוס. נסענו מפה לשם, עד שהקפנו את כל האי. הגענו לאיזה שהוא מפרץ, מתחת להר שנראה כמו כל הר יווני עם מבצר מצוי, אבל מה שכן - החוף שלו. ואוו... החוף שלו היה מדהים!!! אבנים קטנות כאלה, שמש - חם כלכך יחסית לאוקטובר. המים היו כלכך צלולים וכחלוים כאלה... בלי גלים.. נכנסים לעומק של מטר ועדיין רואים את הרצפה. מדהים.

שחיתי עם עומר עד לרמפה שעמדה כ - 100 מטר מלפנינו, בעומק המפרץ. התחלנו לשחות לאט. מתתי לדבר על מה שהיה אתמול. רציתי להוציא הגה. אבל לא יכלתי. היה איזה שהוא קטע קטן שהתנגשו המבטים שלנו, רגע פצפון שהתחלף בשחייה מהירה יותר ויותר אל הרמפה. ישבנו שם. התכוונו אם זה גבוה מדי לקפוץ מהרפה. שתי בנות אנגליות מאחורינו צחקקו, ועומר אמר לי שהוא שמע אותן אומרות שאני חמוד. קפצתי למים, עומר אחרי. ברגע הזה הבנו אחד את השני.

לילה אחרון ברודוס. הלכנו למועדון הקולורדו. התענגתי על העובדה שהמועדון הזה פשוט מקסים ומושקע - צד אחד שלו הינו פאב עם הופעות והצד השני שלו מועדון שכולו בנוי מאלומניום, במות ושלל אורגני אורות. שתיתי 3 בקוקי בירה, שהצליחו למסטל אותי יפה, אין לי מושג למה. התחלתי לרקוד כמו משוגע, הרגשתי משוחרר ומבסוט. לא היו הרבה אנשים, אבל הייתה אחת, חמודה כזאת. קפצה איתי. בחיים לא הייתי מעז לעשות את זה לפני כן, אבל עשיתי את זה - נגעתי בה! לטיפתי אותה.. נישקתי אותה. הרגשתי הכי רע ומרושע בעולם, אבל נהניתי מזה באותו הרגע. הרגשתי את הכוח זורם בי. הרגשתי גבר אמיתי.

לא עשינו כלום אחרי זה, הייתי מסטול מדי, ועייף. חזרנו כולנו ברגל למלון. די השתוללנו - היה ממש מצחיק, עשיתי סלטות באוויר מרחנו את הזמן - לא רצינו לחזור למחרת הביתה. התחברתי אליהם - הם הפכו להיות חברים טובים שלי. ממש הייתי מבסוט מהעובדה שנסענו כולנו יחד והתגבשנו.

חזרנו למחרת, היו לי אשכרה דמעות. לא רציתי בכלל לחזור הביתה, אבל לכל דבר טוב יש סוף.

גם לקיץ יש סוף. נסעתי למחרת לחוף הצוק בערך ב - 5 בערב, עשינתי סיגריה והסתכלתי על השקיעה. אמרתי לעצמי בלב את מה שהיה לי להגיד. חזרתי הביתה מאושר.