יההה ניגההה!

אני לא יודעת מי האחראי על הטבע, על החיים, על הבריאה ועל האנושות.

אבל אם ישנה אישיות שם למעלה.... רציתי קצת לדבר איתך.

החיים כאן למטה כבר לא מחייכים אליי.

אני קמה כל בוקר , עם כל מה שקיבלתי בחיים וקיבלתי הרבה.

אני זוכרת שלימדו אותי לא להסתכל לדשא של השכן ולהגיד תודה על מה שיש לי.

אני יודעת שהצרות שלי לעומת אחרים הן ייחשבו לצ'יפס.

אבל אתה שם למעלה מה אתה מנסה לעשות? אתה מעמיד אותי במבחנים?

מספיק עם זה. זה כבר לא מצחיק. איי אתה שם למעלה, אתה לא רואה אותי כבר ללא כוחות?

אני מותשת. אני עייפה. אני כבר לא רוצה כלום.

מסתכלת במראה על עצמי וכבר לא מזהה את הדמות שניצבת מולי ומסתכלת לי בעיניים...

פעם הייתי זוהרת, שמחה, אהבתי את החיים, אהבתי את העולם, אהבתי אנשים, אהבתי.

פעם הייתי תמימה.

היום אני כבר לא מפחדת מכלום. 

איי אתה שם למעלה, אתה לא רואה איך גדלתי? 

החיים נורא פשוטים , אתה קם והולך לעבודה , לשגרה, בשביל שיהיה לך פת לחם ביד.

ומה קורה אם אינך שייך למעגל חיים הזה? אתה כלום בחיים האלו. 

לא, אני לא צריכה רחמים של אף אחד.

אני לא צריכה חיבוק מזויף , או מילה חמה ממישהו שיזכר בי ברגעים קשים.

אני מתהלכת בעולם עם שנאה בלב, אני שונאת את החיים האלו.

אנשים איבדו כל רגש, אני כבר לא מדברת עם בן אדם, אני מדברת עם רובוט.

אנשים איבדו צלם אנוש, "ערך חברות" מזה בכלל? אנשים גם איבדו את זה.

העולם הזה בנוי על אינטרסים .

כולנו מכונות משועבדות .

אני אוהבת את הפשטות,מי צריך ארמונות וזהב כשיש לך חברים ומשפחה? 

אני יודעת להעריך, העולם שלנו כלכך ירוק ויפה...

תן לי להתגלגל כל יום בדשא.

אבל מה כבר יש לי?

אבא שלי , הוא רק בן אדם שהוציא אותי לאוויר העולם.

הוא לא יכול להסתכל לי בעיניים , כל חייו הם שקר אחד גדול.

הדמות שהייתה מרכז העיניינים שלי עד לפני 5 שנים בלבד.

הדמות שגידלה אותי וחינכה אותי, אבא, מי אתה בכלל? אנחנו מכירים?

לפעמים אני נזכרת בתמונות שהיינו משפחה אחת שלמה ואוהבת. 

ומה נותר לי היום? אבא שאני רואה אותו פעם בשבוע , אבא שאני לא יודעת עליו כלום והוא לא יודע עליי.

אז נותרתי עם אמא ואח קטן, איי, יש אנשים שגם להם את זה.

אני קמה כל בוקר ומודה לך, אתה שם למעלה, אם אתה קיים.

יש לי אמא שעובדת קשה כל החיים שלה כדי לפרנס אותנו , כדי שלא יחסר לנו כלום.

ממנה לי רישיון, קנתה לי רכב ואפילו מממנת לי תואר לבדה!

אישה חזקה, אישה ראויה להערצה.

אבל מה אני צריכה את זה? הדבר היחיד שאני זקוקה לו זו אהבה!!!!!!!

אני צריכה חיבוק, אני צריכה מילים חמות, אני מוכנה להחליף הכל תמורת משפחה אוהבת!

יש לי אח קטן, שאני יודעת שבלב הוא אוהב אותי, 

אבל אני מגיעה הביתה , החדר שלו מסריח, הסלון מטונף, הבית מאבד שליטה.

אח קטן... לא מבקשת הרבה... לפעמים אני צריכה עזרה, כי אמא אינה יכולה להסתדר לבד.

גדלת להיות גבר קטן אבל כבר אין לך שום כבוד, 

לא משנה מה אומר - אתה תצפצף עלייי.

אתה איתי עדיין? עוד לא סיימתי! 

התברכתי ברגישות , התברכתי ברצון ללמוד ולדעת הכל.

כולם אמרו לי שללא השכלה אהיה מלצרית כל חיי.

ידעתי שזו משימת חיי. ובחייאת, אני נראית לך אחת שאם משהו לא בא לה בקלות אני ארים ידיים?

אף פעם לימודים לא באו לי בקלות כמו לאחרים...

אז אני יושבת ולומדת למבחנים, ונכשלת... ונכשלת... מה יהיה?!?!

אז בסדר, גם חודש מרץ אהיה משועבדת למועדי ב ולסיכומים. 

זה בסדר, אני גם ככה לא רוצה שום דבר אחרץ

איבדתי כל טעם לחיים.

אז אני קמה כל בוקר ומנסה להתעודד, 

מנסה לשכנע את עצמי שלא הכל בחיים מונע מרוע של האנושות,

אני כל יום מחפשת אנשים טובים, מחפשת לשמוע בשורות טובות.

אני קמה כל בוקר ולא מפסיקה לבכות. 

בבקשה, דיי, אני שבורה נפשית.

(נ.ב. תמיד חשבתי לעצמי מה יקרה שכבר לא אהיה חלק מהעולם הזה)