!!!Welcome to the FREAKSHOW
סיפורי צרות בגן העדן |
| 2/2009
שוש...?
מה?! אני?! בפז"ם שלי יוצא שוש?!
כן, אז ככה... אין יותר כבוד לפז"ם. בגדוד שלי החליטו על שבת גדודית... הסוללות סגרו, המפקדה יצאו וגם זה בקושי...
אבל נתחיל מההתחלה... חזרתי מהרגילה שהייתה אחרי המלחמה... כלומר... אחרי שהגדוד שלי התאושש מהמלחמה... ולאן חזרתי? לא אחר מאשר נחל שורק. בדיוק... סוללה א' של הגדוד שלי עושה קו במצפה פאר. המוצב שבו אני הייתי במסלול שלי. אז כל הסדר שעליו עבדנו לפני הרגילה הלך לעזאזל כי נתנו להם ציוד מהמחסן...
אחרי זה החליטו "לצ'פר אותנו" והוציאו אותנו ללילה בבית. גם כן משהו... הגעתי הביתה באמצע הלילה רק בשביל לישון ולצאת.
ביום שני הייתי ליד בית העלמין הישן - הצבאי... בראשון... הנהגים של אגד כמעט ולא יודעים איפה זה בכלל... אז איחרתי באיזה חצי שעה... למרות ששום דבר לא זז שם עד איזה שעה וחצי אחרי המועד להגיע. וכרגיל יש את המסכנים שהגיעו חצי שעה לפני כי המפקדים שלהם אמרו להם שכדאי... עלק... אני את הלקח הזה למדתי כשעוד הייתי צעיר. והקצין המפגר היחיד שהיה איתנו שם... וואי... הוא היה פשוט... מפגר.
אה... כן... אז מה עשיתי ליד בית עלמין בט"ו בשבט? הייתי עם כמה כיתות א' וכמה גנים ביום נטיעות... לא יודע למה לעזאזל לשלוח חיילים לארוע של ילדים וזה... אבל שיהיה...
הייתה לנו נסיעה ארוכה ומעפנה עד באף לכיש מראשון... נסענו בתחבורה ציבורית... פאקינג קריית גת. ולמה נסענו לשם? מטווח לילה... שהברזתי ממנו קצת... ו... כמה שיעורים מפגרים על קשר ורפואה... ואז בשלוש אחר הצהריים ביום שלישי המחלקה שלי התחילה לצאת מבאף לכיש לכיוון קדומים... כן... ליד כפר סבא... מקרית גת... אררג... זה איזה 8 שעות של אוטובוסים וביום גשום... ממש גשום.
הגענו באיזה 11 בלילה והתחלנו להציק לאנשים שיסדרו לנו חדר... פשוט התמוטטנו שם... ואז גם קמנו בשמונה בבוקר בשביל לעבור סדרה של שיעורים ממש אבל ממש מפגרים... ובסוף של כל זה נסענו לצופים... ברוך השם, הפעם הנגד שלי הסיע אותנו לשם בטרנזיט ולא היינו צריכים לסוע לכפ"ס באוטובוס או סבל כזה...
הקמנו את המשרד שלו עד השעה 1 בלילה ביום רביעי... וישנו במשרד כי גדוד המילואים שהיה שם... טוב... הם עוד היו שם... אז החדרים שלהם. בחמישי שאר הפלוגה הגיעה והמילואים הלכו... ותפסנו אחריות על הקו... הקו הכי בזיוני שראיתי בחיים שלי!!! כל הקשר שם במצב... וואו... אני אפילו לא רוצה להתחיל לכתוב על זה... פשוט נוראי. קרענו את התחת כל חמישי... ובערב סופסוף למחלקה שלי היה זמן להכנס לחדר... אחרי שכל הפלוגה כבר הספיקו לתלות לונגים על הקירות... כוסאמא שלהם. חפש"נים.
קמנו על הבוקר באיזה 5 וחצי... לפני השמש... כדי לצאת הבייתה... איזה קור... ברר... בשש כולם עמדו למסדר... ומי איחר? מי לא קם מהשינה? בדיוק... הסמ"פ הסמרטוט שלי! אני שונא אותו! הקצין המשלח הבייתה איחר למסדר יציאה! אין לזה תרוץ! זה עונש מוות! לא מאחרים לתומכי לחימה למסדר יציאה שלהם! הם יצורים לחצ"ביים נטולי רגשות!
ובמקום לעלות על האוטובוס של אגד בשש ועשרה בש"ג נסענו בנגלות של 8 חיילים כל פעם לתחנה המרכזית בטרנזיט של הנגדים עם הנגד רכב של הגדוד. בנגלה הראשונה עלו כל הצפונים-דרומיים. בשנייה עלו בהתחלה אנשים כמו חזירים... ואז אחד מהמחלקה שלי שהוא צפוני היה צריך לעלות... אז אחד מחולון ירד... ואז אחד מירושלים היה צריך לעלות... היו שם שניים מפתח תקווה על הטרנזיט... שניהם צעירים מתים... ואני מסתכל מסביב... ואני כזה... "מה יש לכם?!" ויורד. וכשאני מסתובב לקחת את התיק אני מסתובב לאחד ואומר לו "אתה סמרטוט, שתדע". צעירים מסריחים. בנאדם גר בירושלים ויש לו נסיעה די רצינית הבייתה והאלה מפתח תקווה לא מוכנים לחכות ת'חצי שעה המזדיינת שהאוטו יחזור. אם אני הייתי צעיר ורואה בנאדם כמוני... שהוא חודש מהשחרור שלו... יורד מהרכב בשביל לעשות מקום לעוד איזה צ'ונג רק בגלל שיותר קשה לו להגיע הבייתה... הייתי ישר יורד... הייתי אומר לו "וואו! אתה מ.א.! לך הבייתה!"... אבל לא... כולם צעירים פעורים.
אז זהו... יצאתי שוש... אחרי שבוע סיוט שבו כמעט לא ישנתי בלילות... ישנתי בבית... וכל הגוף שלי עדיין תפוס... עד מתי?!?! עד ה-10 במרץ! אבא'לה מתחפש"ש! עוד 25 יום! עוד 10 לילות של שינה בצבא! קורס פלאש איפשהו שם באמצע... ועדיין אין לי סמל ראשון!!! צה"ל!!! אתם תשלמוווווווווווווווו!!!!!!!!!!!!!!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: