האם זה בכלל הגיוני שיום אחד נצא מהבית ולא נחזור? כנראה שכן.
זה הגיוני שמראש נדע כמה נשאר לנו? כנראה שכן
תמיד רציתי לדעת איך החיים עובדים, איך דבר שאנחנו כ''כ בטוחים שהיה
להרבה זמן יכול להעילם בשנייה, הרי אף אחד לא בונה על זה שהוא ימות, אז למה אנשים
בכל זאת מתים?
ואחרי שאנשים מתים, איך מתמודדים עם זה? איך תסביר לילד שחגג אתמול
יום הולדת 10 שאמא שלו היום עזבה אותו לנצח, שהמזל טוב שהיא אמרה לו שלשום, יהיה
המזל טוב האחרון ממנה, איך תסביר לו שהיא לא תהיה ביום ההולדת 11 שלו, ולא בבר
מצווה, היא לא תכיר את החברה הראשונה שלו, לא תהיה איתו ביום הראשון בתיכון, היא
לא תחגוג איתו יום הולדת 18, או תדאג לו כשהוא יהיה בצבא, היא לא תדע מה הוא ילמד באוניברסטיה
ולא תכיר תכלה, היא לא תראה את הנכד הראשון שלה.. איך תסביר לילד בן 10 שהוא
בס''הכ ילד, שאמא לא תחזור?...שאין מי שיחבק אותו כמו שאמא יודעת, כי היא לא תהיה,
מישהי שתכעס ושנייה אחרי זה תחייך כמו שרק היא יודעת, מישהי שתגן עלייך לא משנה
מה, לא תהיה יותר איתך.
אני לא יודעת, אני מנסה להבין אבל לא מצליחה, מה שאני כן יודעת, זה
שהילד הקטן נשאר לבד.. הוא מתרוצץ עכשיו בין אנשים, ולא מבין למה הם כ''כ
עצובים,בעוד כמה שנים הוא יהיה עצוב והם לא יבינו ויתרוצצו סביבו, כי איך תבין מזה
מוות? או לאבד מישהו קרוב בלי לאבד אחד כזה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
