My Rant
"מי שמזדיין בשירותים, סופו שיעשה פיפי במיטה" - ע' דוט-קום, אינטלקטואל והוגה דעות. |
 כינוי:
בן: 39 MSN:
פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2008
 עוד שבוע בצפון
אני מתחיל להתרגל לרעיון שאני גר בלי ההורים רוב הזמן. ההורים שלי הם בסדר גמור, אבל לגור לבד זה ממש נחמד ונותן תחושה של חופש. זה יהיה עוד יותר נחמד ברגע שנשיג את כל הרהיטים שנשאר לנו להשיג. נקווה שזה יקרה בקרוב.
בתחילת השבוע עשינו נקיון רציני בכל הדירה, ועכשיו זה מרגיש יותר נעים לגור בה. ועדיין, אנחנו בלאגניסטים חסרי תקנה, אבל זה שדברים זרוקים ברחבי הדירה או שיש כלים לא שטופים לא מפריע לי יותר מדי כל עוד זה בגבול הסביר.
היום אושר לי סיוע בשכר הדירה מטעם הצבא, מה שאומר שההכנסה הכוללת שלי גדלה כמעט פי 2. כמובן שהיא עדיין זניחה במושגים אזרחיים אבל היא מכסה את שכר הדירה,החשבונות העתידיים, וכנראה גם קצת מעבר לזה. חוץ מזה, ההורים שלי תמיד עוזרים בפאן הכלכלי וגם אם הם לא היו עוזרים, יש לי מספיק כסף שחכסתי, כך שהכל טוב 
אני שלם עם ההחלטה שקיבלתי לא לצאת לקק"צ בינתיים. אמנם אני עדיין חושב שזו יכולה להיות חוויה, אבל השיקולים נגד גברו על השיקולים בעד. באופן אירוני, מאז ששכרתי את הדירה וקיבלתי את ההחלטה הזאת אני שומע דווקא קולות שאומרים שחבל שלא יצאתי. כשרציתי לצאת, רוב האנשים ניסו לשכנע אותי שזה רעיון רע. זה סתם אירוני ולא מעבר לזה, כי ממילא לי יש את הכלים הכי טובים לנתח את ההחלטה הזאת ואני שלם איתה, כאמור.
בסמסטר הבא אני כנראה אקח קורס בטכניון. יותר משאני רוצה לעשות את זה ממניעים אקדמיים טהורים, אני בעיקר רוצה להיכנס לכל האווירה של הטכניון. כרגע אני מרגיש קצת אאוטסיידר, לגור 5 דקות הליכה משם ולא ללמוד שם. אני רוצה לראות איך החיים שם, אולי גם לעשות איזה מנוי לבריכה\חדר כושר או משהו כזה. גם המניעים האקדמיים קיימים, אבל אני עדיין לא רוצה להתחיל ללמוד בקצב רציני. קורס אחד בסמסטר יספיק. אחרי ארבע שנים של לימודים אינטנסיביים מגיע לי לנוח קצת על זרי הדפנה
השבוע לימדתי ילדים מכיתה ז' בבית ספר בקרית-ים מתמטיקה. זה פרוייקט מסויים שאני הולך להתנדב בו פעם בשבוע (טוב, לא ממש להתנדב, אני די חייב לעשות את זה, אבל אני עושה את זה עם הרבה אהבה).
ממש נהניתי מכל העסק הזה של הוראה. אני גם חושב שאני מורה לא רע בכלל.
לצערי הגיעו רק שני תלמידים לשיעור שלי מתוך שישה שהיו אמורים לבוא, אבל אני בטוח שבשבוע הבא יהיו עוד, כי השניים האלה יספרו לאחרים איזה מורה מגניב וכריזמטי אני.
נוסף על החומר שהם אמורים ללמוד, לימדתי אותם כל מיני דברים להעשרה. סיפרתי להם למשל על הספקטרום האלקטרומגנטי, וכשבני גורן טען בספר שלו שהפיתרון לתרגיל עם שורש של מספר שלילי הוא "לא מוגדר", לא יכלתי להתאפק והסברתי להם שמתישהו הם ילמדו שיש דבר כזה שנקרא "מספרים מרוכבים". בסוף השיעור הבאתי להם חידת הגיון ואמרתי להם שיחשבו עליה בבית.
אני חושב שאפשר לקבל הרבה סיפוק מעבודה כמורה, אבל כנראה שלא באמת הייתי רוצה להיות מורה מכמה סיבות:
א. השכר הנמוך
ב. בשיעור הזה השתתפו כאמור שני תלמידים בלבד. אני מניח שבשיעור ממוצע יש תלמידים שעושים רעש ומפריעים למהלך השיעור, וזה לא כזה כיף כמו ללמד שני תלמידים נחמדים וסקרנים.
ג. לא הייתי מסוגל ליישר קו עם כל מיני שיטות ומוסכמות דביליות של משרד החינוך. אני חייב ללמד בדרך שאני מאמין בה ולהכניס הרבה נופך אישי לכל התהליך. אחרת לא הייתי נהנה מזה.
אני חושב שזה שאני ממש מרוצה מהחיים שלי, כשבתכלס אין לי ממש חיים באמצע
השבוע (מעבר לעבודה, ואולי איזו בירה או סרט בערב עם השותף וחברים שלו) זה
משהו מאוד מעודד, כי ברגע שגם יהיו לי חיים (ובטוח יהיו לי במוקדם או
במאוחר) אני בכלל אהיה המאושר באדם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
