כבר הרבה זמן אני מרגיש שמיציתי את הקונספט שהייתם רגילים אליו כאן. יצא לי גם לעבור על פוסטים ישנים והרבה מהם נראו לי מיותרים או לקויים באיכותם.
חשבתי לסגור את הבלוג, אבל אני עדיין רוצה לכתוב, וכנראה שיותר מדי חשוב לי לשמור על הרייטינג שעוד קיים כאן, לפני שהוא יצנח לחלוטין לתהום עמוקה יותר מזו של "משפחת סימפסון" (12 בלילה, ערוץ 1). לכן, החלטתי להמשיך לכתוב כאן, אבל להמעיט בסיפורים מהחיים האישיים שלי, ולהתמקד יותר בכתיבה כללית, הגיגים ודעות בנושאים שונים. במילים אחרות, מעתה, הבלוג הזה יפסיק רשמית להיות ה"יומן הוירטואלי" שלי, בו אני מספר לכם על מה שקורה אצלי בחיים, ויתחיל לשמש עבורי מעין פלטפורמה לתרגול הכתיבה שלי - סוג של במה לחשיפת הדעות והמחשבות שלי בנושאים שלא קשורים ישירות בחיי הפרטיים, אלא יותר, נושאים על סדר היום הכללי. אתם, הקוראים תאלצו במקרה הרע לסבול את השטויות שאני כותב (לפחות עד שתשתכנעו להפסיק לקרוא אצלי), ובמקרה הטוב - תחשפו לכתיבה שנונה, קולחת ועניינית. בשני המקרים, אשמח לקבל תגובות על סוגיהן - ענייניות, נאצה, הצעות מגונות וכו'...
רובכם בודאי שמתם לב שכבר הרבה זמן אני ממילא כמעט ולא כותב על חיי הפרטיים, אז מה הביג דיל כאן? ובכן, אין באמת ביג דיל. פשוט החלטתי להפוך את זה לרשמי, אם תרצו. בנוסף, חשבתי על זה שרוב החברים הטובים שלי, בתוספת עוד כמה וכמה אנשים שאני מכיר - יודעים על הבלוג הזה. אלה לא בדיוק התנאים האופטימליים לכתיבת יומן אישי. ההגבלות והמחסומים הם רבים ואני לא באמת יכול לכתוב כל מה שהייתי רוצה, כי לפני כל משפט שאני מקליד אני חייב לוודא שאף אחד מהאנשים שאני מכיר מהחיים האמיתיים לא ייפגע - לכן הגעתי להחלטה, אני אכתוב רק על אנשים שאני לא מכיר אישית - וככה לא תהיה לי בעיה להעליב אותם חופשי. הנה, למשל: "עמנואל רוזן הוא דמות ממש מרגיזה. אני לא סובל אותו". אמרתי את זה בלי להרגיש ולו רעד קל מתחת לכנף...
אז מה כבר השתנה בפועל? לא יותר מדי...
- הפוסטים הקודמים, שרבים מהם נמחקו. השארתי רק את אלה שאני חושב שהם מספיק איכותיים. מחקתי את רוב הפוסטים שעוסקים בחיי הפרטיים, חוץ מכמה, שהם באמת מצחיקים וחשוב לי שהם ישארו כאן. אז מי שהספיק לקרוא את הפוסטים הישנים, יכול להרגיש כעת שהוא בעל עוצמה. מי שלא, לא נורא. אם משהו בי מעניין אתכם ולא מופיע בבלוג, או שסתם בא לכם לשוחח איתי - אתם מוזמנים לפנות אלי במייל או באייסיקיו.
- שם הבלוג, שהפך ל- My Rant... לפחות לעת עתה, עד שאני אמצא שם מתאים יותר. אם כי אני די אוהב אותו ואני לא יודע אם אני אשנה אותו בקרוב.
- כמה שינויים קוסמטיים כמו ניקוי הרשימה המסורבלת שהייתה בצד ימין, ומחיקת כמה קישורים שהפסיקו להיות פעילים.
את העיצוב התעצלתי לשנות, ולכן הוא ישאר בינתיים. מה גם שהתמונה הראשית שהכינה עבורי הסמ"טית - באמת מקיימת את הכלל "תמונה שווה אלף מילים" בכל הקשור לתאור האישיות והסטטוס שלי בחיים. מעבר לזה, בחורה חצי-ערומה יכולה רק להועיל לרייטינג, לא?
אני מקווה שלא תתאכזבו מהמדיניות הצפויה, ואם כן - אני אשמח לשמוע את התלונות שלכם.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
