היום גררתי את עצמי למרפאה מיוחדת בתל-אביב שמיועדת למטיילים.
כעבור כרבע שעה של המתנה נכנסנו אני, בחור נוסף וחברתו (בעלת חוטיני אדום שבצבץ מבעד למכנסיה בצורה מאוד צעקנית) לחדר שבו ראינו סרטון קצר ומיותר על המחלות והסכנות התברואתיות הקיימות במדינות עולם שלישי, והחיסונים השונים הקיימים.
לאחר מכן המתנתי עוד משהו כמו שעה (!) ולבסוף נכנסתי ל"פגישת ייעוץ" עם רופא. כל מה שעושים בפגישה הזאת (שעלתה לי 75 שקלים במזומן, וזה לא כולל את החיסונים עצמם כמובן), זה לספר לרופא לאן אתה טס, מתי ולכמה זמן, והוא מרכיב רשימה של חיסונים מומלצים. אגב, כשאמרתי לרופא שאני עתודאי (הוא שאל אם הייתי בצבא, כדי לדעת אם עשיתי חיסון נגד טטנוס), הוא אמר שגם הוא היה וטען ש"בסוף זה עובר". סימן מעודד? 
אחרי הביקור הקצר אצל הרופא המתנתי עוד משהו כמו 20 דקות ולבסוף האחות קראה לי כדי לקבל סוף סוף את החיסונים המיוחלים. קיבלתי אחד ביד שמאל נגד טיפוס הבטן, ואחד ביד ימין נגד צהבת משני סוגים שונים. החיסון של הצהבת הוא חיסון בהמשכים. אני אצטרך לבוא בעוד שלושה שבועות כדי לקבל את המנה השנייה, ואם אני רוצה אז גם בעוד חצי שנה, ואז זה ייגן עלי למשך 30 שנה או משהו כזה, שזה נחמד. אה, הייתי צריך לקבל גם חיסון נגד שיתוק ילדים (פוליו) אבל משום מה הוא אזל במלאי אז אני כבר אעשה אותו יחד עם צהבת - פרק ב'. בסך הכל אפשר לומר שיצאתי בזול (גם כספית, וגם מבחינת כמות הדקירות). הבחור שהיה לפני בייעוץ היה צריך לא פחות מ- 7 (!) זריקות. הוא כמעט בכה כשאמרו לו את זה. 
הרגשתי די עתודאי במקום הזה. מסביבי היו כל מיני אנשים מגניבים עם קעקועים ופירסינג, שנראו כאילו הם כבר חרשו על הודו ותאילנד ובאו לקבל את החיסונים הנוספים שצריך בשביל דרום אמריקה. הרגשתי ממש כמו Newbie כשאמרתי לבחורה עם החוטיני הצעקני שאני טס לתאילנד והיא שאלה "רק תאילנד?!" 
בנוסף, קיבלתי מרשם לכדורים נגד שלשול, וגם לכדורים נגד מלריה, שצריך לקחת אם מטיילים באזורים כפריים בצפון תאילנד. הכדורים נקראים "מלרון" שזה די הצחיק אותי, כי זה נשמע כיפי וקליט כמו "קלגרון", רק נגד מחלה קטלנית ביותר שהורגת מיליונים. ממש אפשר להמציא לזה ג'ינגל קליט ולשדר בתחנות הרדיו במדינות עולם שלישי.
נראה לי שזה רק עניין של זמן עד שנוכל לרכוש בבתי המרקחת סירופ איידסומול בטעם פטל ונשמע סיסמאות כמו "כפית אחת ביום ואין שיתוק, ילדים!"