אני רואה שהפוסט הראשון על תאילנד לא הביא איתו התלהבות יתרה מצידכם שבאה לידי ביטוי בתגובות. אני לא יודע אם זה הכעס על כך שלא עידכנתי מתאילנד, או המחסור בסיפורי ליידיבויז עסיסיים שגרמו לכם להצביע ברגליים, אבל בהחלט הבהרתם את הנקודה. עכשיו תחזרו להגיב!
בינתיים אני אספר לכם בקצרה על קו-טאו, אי קטן שנמצא מרחק של שעתיים הפלגה מקו-פנגאן.
כמו שסיפרתי בפוסט הקודם, "נתקענו" בקו-פנגאן קצת יותר זמן ממה שתיכננו, ולכן היה די מרגש לעבור סוף סוף עברנו למקום חדש... ועוד מקום מדהים כמו קו-טאו.
מדובר באי קטן ושקט לעומת קו-פנגאן. יש בו חיי לילה אבל הם לא סוערים מדי, והבילוי המקובל כולל ישיבה בפאב שקט על החוף.
יש מקום אחד מרכזי שבו יש יותר אקשן בדרך כלל, וגם כמה תאילנדים שעושים דברים ממש מרשימים עם חבלים ומוטות בוערים. (בתאילנד לא מקפידים על בטיחות בכלל. אם זה ויזואלי ומושך תיירים, תאילנדים יעשו את זה).
תמונה מדהימה שממש נראית כאילו היא נלקחה מאיזו גלויה, אבל זו המציאות של קו-טאו. רק כדי לתת לכם טעימה קטנה מהאווירה באי הזה.
הרבה מאוד אנשים מנצלים את החופים המדהימים של קו-טאו כדי לעשות שם קורס צלילה. אני לא עשיתי קורס, כי לא אהבתי את הרעיון שזה מכתיב לך סדר יום מסויים שכולל גם הרבה "למידה עיונית", אבל מה שכן עשיתי היה שייט מסביב לאי, שכלל עצירות בנקודות מפתח לצורך צלילה עם שנורקל ומסכה. ראינו דברים באמת יפים, ואנשים רבים אף טענו שהם ראו כרישים (!). בהתחלה חשבתי שזאת בדיחה אבל יותר מדי אנשים טענו את זה. אני לא ראיתי כריש, אבל השייט בהחלט היה אחת החוויות שאני אזכור לטובה מהאי.
זו תמונה מהאי הקטן Koh-Nangyuan שהגענו אליו באחת העצירות של השייט. זה אי כל כך קסום שלפעמים חושדים שהוא מלאכותי ממש. שם גם יצא לנו להפגין את כישורי המטקות הוירטואוזיים שלנו, לעיניהן המשתאות של התיירים והמקומיים.
מרוצה מהשייט. ומהחיים בתאילנד בכלל...
וכאן אני אסיים, כי אני צריך ללמוד למועד ב' בקוונטים, וחוץ מזה אתם גם ככה לא מגיבים, אז לא מגיע לכם יותר!
בהזדמנות אחרת אני אספר לכם על הצפון (לשם עברנו לקראת סוף הטיול). השבוע בצפון כלל הרבה חוויות...
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
