My Rant

אני רוצה לדבר על תופעה שמאוד מרגיזה אותי בזמן האחרון. (הממ... זה משהו שעוד לא עשיתי אף פעם בבלוג! מעניין איך *זה* מרגיש...)

אני קורא לזה "תופעה מרגיזה", אבל בעיריות שונות ברחבי הארץ בטח רואים בזה "פטנט גאוני". זה גאוני כי זה פשוט כמו 1+1 וזה מכניס לעירייה כסף מכלום. תחשבו על זה: נכון שפעם הייתם יכולים לנסוע עם האוטו שלכם בעיר, ולמצוא יחסית בקלות מקום חניה? סתם מקום פנוי סמוך לשפת מדרכה, שלא צבועה בשום צבע. אז יום אחד, מישהו בעירייה כלשהי (אני לא אתפלא אם זו הייתה עיריית תל-אביב, והמישהו היה היה רון חולדאי. זה פשוט נשמע מתאים) החליט שיהיה הרבה יותר רווחי לצבוע את כל אותן שפות-מדרכה-שלא-צבועות-בשום-צבע, בכחול-לבן! גם רווחי וגם פטריוטי, הכיטוב!

למה בעצם להשאיר מקומות חניה בחינם כשאפשר לעשות כסף מתווי חניה או עוד יותר כסף מדו"חות? מי היה הקומוניסט המטומטם שבכלל איפשר מקומות חניה בחינם מלכתחילה? מקומות חניה "בחינם" צריכים להינתן רק ללקוחות של בתי עסק גדולים, כי הם כבר משלמים מספיק לבית העסק. אבל אולי גם את זה ישנו בקרוב, ונגיד החניה של "איקאה", או "הום סנטר" גם כן יהיו בתשלום. או שפשוט אם נסתכל בקבלה, נראה ששילמנו "עמלת חניה" בנוסף לתשלום על כל המוצרים שקנינו.

אבל אתם יודעים מה הדבר הכי גאוני בפטנט הזה? שאפשר לתרץ אותו לציבור בכך שצריך לשמור על איכות הסביבה! כל מקומות החניה יהיו בתשלום, ולכן אנשים יעדיפו לנסוע בתחבורה ציבורים במקום במכוניות פרטיות (לא באמת, אבל זה רק תרוץ, זוכרים?). פחות זיהום אוויר, פחות התחממות גלובאלית. עכשיו אנחנו גם רווחיים, גם פטריוטיים, וגם שומרים על איכות הסביבה. מושלם! כל כך "מושלם" שזה עושה לי בחילה. מזכיר לי את וודקה "פרפקט".

עתודאי.קום, שביקר היום בתל-אביב וחנה למעלה מחצי שעה בכחול-לבן, בלי שיש לו תעודת תושב, או תו מסוג כלשהו, לא קיבל שום דו"ח, ומבסוט כי הוא דפק את המערכת.

היום אני הולך לספר לכם על תופעה פיזיקאלית מעניינת שעדיין לא מצאו לה הסבר תאורטי, אבל אמפירית התגלתה באופן שיטתי ומובהק, אצלינו בישראל.
התופעה מכונה "עיקרון אי הודאות של סחבק" ומה שהיא אומרת זה שבהינתן תוכניות שנקבעו לשעה מסויימת מוגדרת היטב, קיים חוסר וודאות לגבי השעה שבה התוכניות *באמת* יצאו לפועל. בניגוד לעיקרון אי הודאות של הייזנברג המוכר בעולם המדעי, "עיקרון אי הוודאות של סחבק" פועל רק לכיוון אחד. כלומר, הוא מתאר תופעה "חלשה" יותר. התוכניות לעולם לא יצאו לפועל *לפני* השעה היעודה, אלא רק אחרי. הדבר היחיד שלא ידוע זה כמה זמן אחרי.

כאמור, התופעה היא עדיין אפופת מסתורין וטרם נמצא לה הסבר תאורטי שלם וריגורוזי, אבל אני נאלץ להיתקל בה בלא מעט הזדמנויות.

אם בעבר נתקלתי בתופעה רק תוך אינטראקציה עם גופים ביורוקרטיים כמו צבא (תסכימו איתי שיש משהו אירוני בזה שדווקא בצבא כל כך לא מקפידים על "עמידה בזמנים") או גופים שנמצאים מעליכם מבחינת סמכות כמו מדריכי מעבדה סטלנים בפיזיקה, אז בזמן האחרון התופעה הפכה לכל כך נפוצה שאפילו פגישה עם חברים כבר אי אפשר לקבוע ולסמוך בלב שלם על זה שכולם יגיעו בזמן. בגלל שזה קורה בהרבה מאוד מקרים, זה גורם לכולם להניח שהאחרים יאחרו, ולאחר בכוונה. קובעים בשעה 5? סבבה, בראש שלי כבר עשיתי את הסוויץ' שיורה לי להגיע ב-5 ורבע.

ועדיין, התופעה מגולמת בצורתה הבוטה ביותר כאשר מדובר בגופים ביורוקרטיים. כשמדובר בחברים אז אם מישהו באמת מגזים, הוא לפחות מודע למעשיו וטורח להתנצל על האיחור, אבל כשמדובר בגופים ביורוקרטיים, לאף אחד לא אכפת שהתקשרו אליכם להגיד שתגיעו לבאר שבע בשעה 8 וחצי בבוקר כשאתם גרים בנתניה, וכשאתם מגיעים *בזמן* אחרי שהתעוררתם בשעה שלפעמים אתם רק הולכים לישון בה, מסתבר שאתם צריכים לחכות 3 שעות סתם ככה, ובסוף מתברר שהם בכלל חשבו שזומנתם לשעה 11:40.

לזכותם יאמר שהם התנצלו, בערך.