 כינוי:
בן: 39 MSN:
פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2009
אנשים שצריך להרוג
חזרתי עכשיו משעתיים של לימוד מתמטיקה בכיתה ממוצעת בקרית-ים, אז לתת לי לכתוב על אנשים שצריך להרוג זה כמו להבריח סמים לג'מייקה. ממש להתפרץ לדלת פתוחה...
אז אילו קבוצות באוכלוסיה *פרט לתלמידים שלי* אני חושב שצריך להרוג?
- יש את אלה שאף פעם לא מאשימים ילדים בשום דבר (אין ילדים רעים, יש ילדים שרע להם. my ass...)
- בחורות שעונדות תליון עם השם שלהן, על שרשרת. (תמותי, פרחה)
- אנשים שאומרים שצריך לשחרר את גלעד שליט בכל מחיר (כן, אני מודע לזה שכרגע למעשה הבעתי תמיכה ברצח עם)
- אנשים שכשאתה שואל אותם "מה העניינים?" עונים לך חזרה ב"מה קורה?" או "מה המצב?" ומבחינתם הם נתנו תשובה לשאלה.
- אנשים שאומרים משהו כמו "איזה חרא של מדינה" על בסיס זה שהם קראו שמישהי, איפשהו נאנסה, או שמישהו נרצח. (איזה חרא של מדינה זו תהיה אם יהרגו אתכם, אה?!)
- אנשים שאומרים בטון מלא חשיבות עצמית משפטים חסרי משמעות כמו "חוק זה חוק", או "כסף זה כסף".
- פקידים שמסרבים להגדיל ראש, אפילו טיפה.
- אנשים שהעבודה שלהם מתבססת חזק מאוד על אינטראקציה אנושית, אבל הם שמוקים אנטיפתים.
- אנשים שעומדים בתור לאנשהו ורק כשמגיע תורם הם מתחילים לחשוב מה הם רוצים להגיד או לבקש.
- אנשים שהם יותר קדושים מהאפיפיור - הם אף פעם לא מעשנים, לא שותים, לא מקללים, לא מרמים, לא מתעלמים מהוראות, לא עוברים על שום חוק, לא סובלים מאף הרגל מגונה, ותמיד, תמיד מזדיינים רק במיטה. או שלא מזדיינים בכלל.
- אנשים שתמיד מדגישים כמה שטוב לכם והם מקנאים בכם, ונמנעים מלהזכיר את ההישגים שלהם למרות שגם להם הולך לא רע בכלל.
- אנשים שמתנהגים כאילו הם נורא עסוקים כשבעצם הם כל היום לא עושים שום דבר.
- אנשים שחושבים שמגיע להם הכל.
- אנשים שתמיד יענו לטלפון שלהם, גם אם הם באמצע שיחה סופר-חשובה פנים אל פנים.
- אנשים שחיים על טובות. לא מבקשים טובה פעם ב... אלא ממש כדרך חיים.
- הולכי רגל שלא מפחדים ממכוניות. יש כאלה שחוצים את הכביש ואפילו לא מסתכלים לראות אם יש רכב שמגיע. (הכי אירוני יהיה להרוג אותם בדריסה, אבל חבל... משפט, בלאגן וכו'...)
- אנשים שלא מבינים שקודם נותנים לנוסעים לרדת מהרכבת ורק אחר-כך עולים.
| |
ריף-ראף (תל אביב)
אם אתם מחפשים בר שכונתי עם מוזיקה טובה, אנשים נחמדים, ולא אכפת לכם שחלק מהכסף שלכם ייתרם לרשות הפלסטינית, הריף-ראף בתל-אביב הוא בשבילכם...
אני לא יודע איך זה בימי חול, אבל כשנכנסתי לריף-ראף בליל שישי מצאתי מקום קטן, צפוף ושמח. האוכלוסיה הייתה מאוד מגוונת כמצופה מתל-אביב. היו אנשים מוזרים, היו מבוגרים, והיו גם סתם אנשים רגילים שהייתם יכולים לפגוש בכל פאב מיינסטרימי. יצא לי לשוחח עם כמה בחורות ורובן היו נחמדות מאוד, לא היה זכר לפרחות מעצבנות. יחד עם זאת, בגלל השונוּת הגבוהה, אני אסתפק בלהעניק למקום הזה ציון של 7 מתוך 10 על אוכלוסייה.
למרות שבהתחלה המקום נראה נורא קטן, מיד מבחינים כי החלל הראשי מוביל לחלל נוסף, בערך באותו הגודל עם ספות. כשאני הייתי שם, החלל השני כבר היה מלא עד אפס מקום, לכן ביליתי את כל הערב בחלל הראשון שקרוב לכניסה. דבר שבהחלט ראוי לציון הוא העובדה שבמקום ישנה עמדת די-ג'יי מאויישת. זה לא משהו שייצא לכם לראות בהרבה פאבים, וכאן הופתעתי לטובה. המוזיקה שהתנגנה הייתה גם היא שונה ממה שאני מכיר מפאבים אחרים. הריף-ראף יעשה לכם חשק לרקוד כשישמיע לכם מוזיקה מגוונת מאוד בסגנון פאנקי, ולהיטי פופ משנות ה-80 וה-90, וגם קצת מהלהיטים היותר חדשים. אני נותן לו 9 מתוך 10 על המוזיקה.
שתייה - חובבי הבירה (כמוני) ייתקלו במבחר דל מאוד - משהו כמו שני סוגים בלבד של בירה מהחבית, קרלסברג וגולדסטאר אם אני לא טועה. 4 מתוך 10 על מבחר השתייה. מצד שני, המחירים אטרקטיביים מאוד - כיאה לפאב שכונתי אמיתי. 10 מתוך 10 על זה.
יכול להיות שאם אתם לא גרים באזור, ומגיעים לריף-ראף בפעם הראשונה, תרגישו מעט אאוטסיידרים. המקום באמת מתנהל באווירה שכונתית, ועושה רושם שכולם מכירים את כולם, אבל אם אתם אנשים חברותיים, אתם תהנו מאוד. אם אין לכם בעיה לפתוח בסמול-טוק עם אנשים שאתם לא מכירים, אתם רק תרוויחו. יש שם אנשים נחמדים.
אני לא חושב שאחת מקטגוריות השיפוט של פאבים צריכה להיות "זהות פוליטית", ואני גם לא אתן על זה ציון, אבל אני חושב שזה מצריך אזכור, ולו רק בשביל האנקדוטה - בכמה פאבים ראיתם תמונה של סוהא עראפת בצעירותה שתלויה על הקיר? האמת שזה העלה חיוך. מאוחר יותר, בחורה אחת שדיברתי איתה אמרה לי שבפוסטר הענקי שתלוי בצד הנגדי ומכיל תמונות של דגלי כל מדינות העולם, בולטים בחסרונם דגלי ישראל וארצות-הברית. ניסיתי לחפש במשך כמה דקות, ובאמת לא מצאתי אותם שם (היו שם משהו כמו 200 מדינות אחרות). נו טוב, תסיקו מזה מה שבא לכם...
סוהא ערפאת מתאבלת על מות בעלה. בתמונה שלה שתלויה בריף-ראף היא נראית הרבה יותר טוב.
על הדברים היותר רלוונטיים לכם כמבלים, הריף-ראף זוכה לציון משוקלל של 7.5 מתוך 10, שזה בכלל לא רע, ובהחלט מצדיק ביקור...
הריף-ראף אירח את עתודאי.קום פעם אחת, לפני משהו כמו חודשיים...
| |
בודגה בר (הרצליה)
הבודגה בר מזכיר לי את מזכ"ל האו"מ באן קי-מון. הוא לא עשה רע לאף אחד ואף עושה רושם חביב למדי, אבל הוא גם לא בולט לטובה בשום צורה. הוא יגנה את אחמדינג'אד, אבל גם יזרוק מילה רעה על עופרת יצוקה. הוא שם, למקרה שיתחשק לכם בילוי בדאנס בר שעומד בסטנדרטים של 2009 (הבודגה-בר, לא באן קי-מון), אבל לא עושה מאמץ להיות קצת מעבר. בקיצור, הבודגה בר - נייטראלי ליהודים.
על הסלקציה בבודגה-בר אין לי אף מילה רעה להגיד. הכניסה הייתה חלקה וללא שום עכבות. תעודת זהות, חיוך למארחת ואנחנו בפנים. ועל כך מגיע לו ציון מושלם של 10 מתוך 10 על סלקציה.
אם הגעתם ביום שישי בסביבות 12 בלילה כנראה שהמקום כבר יהיה די מלא, אבל לא בצורה מוגזמת. רק בסביבות 1 כבר מתחיל להיות צפוף במעברים הצרים שמקיפים את הבר המרובע. בעין בלתי מזויינת הייתי אומר שיש משהו כמו 30-40 מקומות על הבר. חוץ מזה, יש שולחנות בצדדים למי שיותר מתאים לו הקונספט הזה. וכמובן שבין לבין אפשר לפזז לצלילי מיטב הלהיטים העכשויים - תזכו לשמוע המון ליידי-גאגא, מוזיקה שחורה, רמיקסים מיינסטרימיים ואת הדבר המגניב שמצורף למטה. אני לא יודע מה איתכם, אבל זה פחות או יותר מה שאני אוהב לשמוע כשאני מבלה, לכן - 9 מתוך 10 על המוזיקה.
אין מצב שלא תשמעו את זה אם תבלו ערב שלם בבודגה-בר
אחד הדברים הנחמדים שקורים כשיש בר ומוזיקת מועדונים זה שבחורות מתחילות לרקוד על הבר. אין לי יותר מדי מה להגיד על זה, חוץ מזה שמדובר בתופעה מבורכת.
לגבי השתיה - האמת שאני פשוט הזמנתי טובורג מהחבית ולא בדקתי את התפריט אבל אני משער שמדובר בהיצע שלא בולט לא לטוב ולא לרע, וכך גם המחירים. 6 מתוך 10 על זה.
האוכלוסיה בסדר ברובה, חוץ מכמה ערסים שאפשר להבחין בנוכחותם מדי פעם. ייתכן שזו תוצאה של הסלקציה המקלה, כנראה שהטרייד-אוף הזה בין סלקציה לאיכות האוכלוסיה בכל זאת מוכרח להתקיים. בכל אופן, 6 מתוך 10 על אוכלוסייה.
סה"כ, הבודגה-בר זוכה לציון משוקלל יפה למדי של 7.75 מתוך 10! יכול להיות שקצת החמרתי איתו במשפט הפתיחה...
אה, ואם במקרה, איכשהו, הפוסט הזה מגיע לידי מלצרית חמודה בשם שחר, אז אני אשמח אם היא תיצור איתי קשר, כי יצאתי מעפן ולא ביקשתי ממנה טלפון 
הבודגה-בר אירח את עתודאי.קום בין שלוש לארבע פעמים, כשהאחרונה ביום שישי האחרון...
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
