Secret Smile
פהה אני מספרתת על חיי המשעממים/מעניינים..עם תמונות.. אתם מוזמנים להגיב ואפילו רצוי.. |
| 4/2009
החייל שלי לא עוד
החייל שלי לא עוד ינגן בגיטרה עם חבריו לפלוגה.
שירים על כמה הם שונאים את המפקד ואת האוכל של הצבא.
החייל שלי,לא עוד יספר לי על שלמה, החייל הכי מגושם בפלוגה, בגלל שלקח לו שבועיים עד שזרק רימון.
החייל שלי..לא עוד יכעס על אמא שלו בגלל שהיא מגזימה בגיהוץ המדים
"זה בסך הכל מדים" הוא אומר לה.
אך בשבילה, זה הדבר שכרגע הכי קרוב לבנה.
החייל שלי..לא עוד יחייך את החיוך הביישן שלו בכל פעם שיחמיאו לו על איזה הישג..
החייל שלי לא עוד ינשק אותי נשיקה קטנה במצח בתחנה המרכזית.. עם המדים.. ויגיד לי כמה שהוא מתגעגע.
החייל שלי..לא עוד ייקח אותי באמצע הלילה לדשא שליד הפארק רק כדי להביט ביחד על הכוכבים, ואז נשתוק.
והחייל שלי, הוא יגיד לי שלזה הוא מחכה כל השבועות בבסיס
החייל שלי ואני, לא נצחק עוד ביחד כאשר הוא יכתוב לי שירים,
החייל שלי, הוא לא עוד ישקר לי, כאשר אני אשמע אותו בוכה
הוא לא עוד יגיד לי שזה רק בגלל הגעגוע הביתה,והגעגוע אליי
ולא בגלל כמה שקשה לו שם
החייל שלי לא יחבק אותי במהירות וירפה
בטענה שהוא מסריח מהצבא
ואני אצחק ואגיד לו ש-מה פתאום
ואני... אני לא עוד אוהב את כל כולו
אני לא עוד אסתכל בעיניו...לא עוד אחזיק את ידיו
אני לא עוד אלטף אותו כשהוא נשבר אך לא מודה כמה קשה
החייל שלי..
הוא לא עוד שלי..
הוא לא עוד חייל..
הוא לא עוד.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
