שקופה

כך כך קל לזרוק מילה כזו מדוייקת על דברים של יום יום

כמו.."איזה נעל יפה".. כדוגמא פראית

והרי אין לה לא אופי וללא דופי זו שטות לומר יופי על צורה.

יופי אפשר לומר על דרך,

יופי אפשר לומר על ארץ דרך, על יוזמה על יושר על אהבה.

וכשלשניה מולי יושבת אל מולה

ואני מעיזה להביט אל תוך עניה הממלאות, המלאות,

אני מצליחה לחטוף מבט של חיים

וזה אני קוראת שלמות..שלמה ומוגמרת.

זה יכול להיות בלתי אפשרי להכלה לכאלה שלא יודעים לראות.

אבל אני רואה ולא תמיד קל להסתכל

שהרי אנחנו עדיין בתוך מציאות של עולם הנקרא עשיה

רק והרבה מנסה

והיא מנוססת את הכאב שבי ברכות,

בדרך של נס, כן, מעין מתנה

בשבילי.

וזוהי כמו שכבר קצת מורגש,

מתנה מורכבת

שיש לקחת כל פעם בזמן הנכון ובאותו הרגע עוד חלק של הפאזל, וכל כך מקווה 

מיד מחפשת לאן הוא שייך

ואז  כשמצליחה רואה את התמונה שבי קצת יותר טוב. ועוד יותר יפה לי.

את התמונה השלמה אני רואה עדיין אל מולה,

אל מולי אך בחוסר הבנה שלי

וגם מה שלא יודעת פרוש לפני חי קיים נושם מדהים יפייפה

ורק כי אם ע"י התוצאה שבגדילה האמיצה.