אכן צודק טליק. אוטוטוטו זה מגיע.

בד"כ אני מאוד אוהבת ימי הולדת, במיוחד את שלי, מודה. תמיד אני מקווה שביום הזה שהוא כולו שלי ארגיש כמו  ,לא יודעת  , כמו מישהי שהיום הזה כולו שלה. האמת שרק בכמה ימי הולדת בודדים במהלך  ה50 שחגגתי עד היום, (ולעניין הזה עוד נשוב בהמשך הפוסט) באמת הרגשתי ככה. בד"כ מגיע יום ההולדת ואני מגלה שהוא עוד יום ככל הימים, ז.א הוא יום רגיל לגמרי לכל האנושות שהיא לא אני. טוב, האמת שאני קוטרית, עוד לא קרה מעולם שמישהו חשוב שכח שיש לי יום הולדת, (חוץ מאמא שלי פעם אחת , אבל בכל זאת פעם אחת ב50 שנה, אפשר לסלוח לה, לא?) תמיד אני מקבלת ברכות לפעמים גם מתנות, יש לי משפחה וחברים נהדרים שאוהבים אותי 365 ימים בשנה לא רק ביום הולדת. אבל אתם יודעים איך זה, כגודל הציפיות כך גם גודל האכזבות, ואני חוששת שהציפיות שלי מיום הולדתי אף פעם לא היו רציונליות במיוחד.

העניין הוא שכמו שלכל 49 ימי ההולדת הקודמים הגעתי בציפיה נרגשת, מהיום הולדת הזה שמתקרב והולך אני פוחדת פחד נוראי.

50. מאיפה  בא לי המספר הזה? אני לא אישה בת 50. תשכחו מזה. אישה בת 50 היא אישה מבוגרת. אני לא אישה מבוגרת.

ואם כשאתם מסתכלים עלי אתם רואים אישה בת 50, תשמרו את זה לעצמכם, אני לא רוצה לדעת! תודה.

בכל אופן, אפריל הגיע, חודש נפלא, האביב מתפרץ בכל כוחו גם אם פה ושם מופיעים עוד ימים שבהם החורף כאילו מבין לפתע שהוא לא ניצל עד תום את הזמן שהוקדש לו ומנסה לגנוב עוד כמה מופעים.

אני מסתכלת בגינה, עצי ההדר פורחים, פרחים שנחבאו עד היום בין עשבי הבר שתפסו אחיזה כל החורף, פתאום מרימים את ראשם ומתחילים לפרוח, עצים שעמדו בשלכת מתכסים בעלים חדשים. אביב.

ועוד מעט פסח, אני יודעת שאני בין האנשים הבודדים שמחזיקים בדעה הזו, אבל אני מתה על החגים, על המשפחתיות הלוחצת הזו. אוהבת את זה. מה לעשות, בעיני יש משהו מרגש בחגים אולי קצת כמו ימי הולדת, קונים בגדים חדשים, מכינים מאכלים טעימים, קונים מתנות למארחים, הבית לובש צורה חגיגית, אפילו שהיום אנחנו כבר לא מחליפים כלים כמו פעם, עדיין החג הזה במיוחד הוא שונה ומרגש. וכמובן החופש מהעבודה, גם את זה אסור לשכוח.

והמאפיין הכי בולט, ברמה האישית, של החודש הזה, עבורי ועבור המשפחה שלי, שהוא חודש ימי ההולדת.

מחר זה מתחיל עם יום ההולדת של אחי הצעיר, בדיוק שבוע אחריו אמא שלי, 4 ימים אחריה נועה"לה תחגוג 18, 3 ימים אח"כ אני (תרשו לי לא להזכיר שוב את המספר המפחיד) שבוע אחרי אחותי הקטנה, ומסיים את המחרוזת אחי הבכור בראשון למאי. 

אגב , אני לא יודעת למה זה בא אצלנו בצרורות כאלה, אבל אפריל הוא לא החודש היחיד שבו יש צבר כזה של ימי הולדת. בתור הכנה לאפריל יש לנו את מרץ, חודש של בני הזוג, בשמיני חוגג יום הולדת בן הזוג של אחותי, ב17 בת הזוג של אחי, ב18 א' שלי, ובשנתיים האחרונות הצטרפה אליהם החברה של אורן ב- 19 למרץ.

(חשבתם איזה תקציב צריך בחודשיים האלו?)

בשבוע הבא, נועה ואני נתחיל את החגיגות בנסיעה לפאריז, רק שתינו, אני מאוד נרגשת להראות לבת שלי את העיר האהובה עלי מכל ערי הבירה באירופה, לא שראיתי את כולן, אבל מכל אלו שביקרתי היא האהובה עלי ביותר. (כן, גם יותר מלונדון, בעיני אין בכלל מקום להשוואה ואני לא מבינה איפה התחיל בכלל הויכוח הזה, יותר טיפשי מהויכוח בין שוקולד השחר לנוטלה.) אני כבר עוברת בדמיוני על המקומות שנבקר בהם, מנסה לנחש אם היא תתרגש מהם כמו שאני התרגשתי בפעמים הראשונות, האוכל שנאכל, אבל יותר מכל אני מחכה לראות אם גם היא תחוש באוירה המיוחדת  שיש בעיר המרגשת והרומנטית מכולן. 

בקיצור חברים, שיהיה חודש טוב.